אם תרצי שאראה לך את העיר באפור, כתבה נעמי שמר בשירה על אחת הערים הקסומות והמרגשות בעולם. אינני יודעת לסמן בדיוק את התקופה בה נכנסה העיר באפור לחיי, אך אני כמעט בטוחה שהיא הייתה שם תמיד…

בשנים האחרונות השתלבה אהבתי לפריס עם אהבתי לצילום, לגסטרונומיה ובייחוד עם אהבתי לקונדיטוריה. כל תייר מתחיל בעיר האורות האפורה, יודע שפריס היא בירת הפטיסרי. די לו לתייר להסתובב ברחוב אחד בפריס, כדי שיוכל להיחשף לויטרינות עוצרות הנשימה בהן מוצגות עוגות מסוגננות, לשוקולדים האיכותיים להפליא אשר מסודרים בסדר מופתי במאות חנויות שוקולד איכותיות ולשווקים הרבים (מעל 80) אשר צצים כל בוקר בכל רובע ושכונה.

לפני השילוב המרגש שנכנס לחיי – פריס ופטיסרי, עברתי דרך ארוכה עם העיר שלי, ומה יותר טוב ומעניין מהדרך…
את צעדיי הראשונים בפריס, עשיתי דרך מורתי בבית הספר "אליאנס", הגב' רותי שמעוני, מדריכת טיולים, בעלת עיטור כבוד מטעם ממשלת צרפת – ותאמינו לי, מכירה את פריס יותר מכל פריסאי ממוצע. אני זוכרת אותה מספרת בשקיקה על הריחות, הטעמים, הקולות, הצבעים, עלי השלכת, האוהבים….אני זוכרת את ההתלהבות שאחזה בה, את התמונות שליוו את המילים, ואני בעיקר זוכרת שמשהו בי נפתח, התעורר, התחבר למקום שהיה קיים בי תמיד. במהלך השנים, אף זכיתי לטייל עם רותי בפריס, ובחלקים שונים של צרפת, זכיתי ללמוד את השפה, להיחשף לתרבות ולהתחבר עוד ועוד לחלקים הפריסאיים שבי.

כנערה מתבגרת וכתיירת מתחילה בפריס, קסמו לי המונומנטים התיירותיים – זכורות לי עשרות תמונות של מגדל אייפל המכוער אך המדהים, תמונות של כיכר הקונקורד, צילום כל זווית אפשרית של שער הניצחון, וכמובן עצירה "ישראלית" באמצע מעבר החצייה בשאנז אליזה, על מנת לצלם את השדרה במלוא הדרה. אני לא חושבת שיש אדם בעולם, שלא עומד נפעם ונרגש לנוכח המימדים האדירים של כל אתר ואתר בעיר הזאת, אתרים מכוערים כיפים, ישנים
כחדשים, כולם מלאי עוצמה, עומק ומשמעות.

גם היום, אחרי ביקורים חוזרים ונשנים בעיר שלי, אני עדיין נפעמת בכל פעם שאני צועדת באזור הבולברדים הגדולים, ופתאום מגיח מולי בית האופרה הישן. גם היום אני מזדהה עם כל תייר שעומד לרגלי האייפל עם חיוך ענקי ומחכה דקות ארוכות עד שצלמו יצליח להכניס אותו ואת כל ה 324 מטרים של מגדל אייפל לתוך הפריים. וגם היום, אני מחייכת כשאני רואה את התיירים עומדים בתור הארוך מדי, המשתרך לפני המדרגות המובילות למעלה כנסיית הנוטר דאם האהובה עלי.

כמו שרמזתי בתחילת דברי, היום, אחד החיבורים החזקים ביותר שלי לפריס הוא תחום הקונדיטוריה. בהמשך, אנסה להעביר לכם מעט מן הידע שרכשתי במהלך ביקורי בפריס בתחום זה, אחשוף אתכם לבתי קפה נפלאים, קונדיטוריות נחשבות, חנויות מתמחות ופינות חמד שאסור להחמיץ עת מגיעים לפריס.

כאפריטיף, אחשוף אתכם לאחד מבתי הקפה החביבים עלי בפריס – "אנג'לינה", או בשמו הצרפתי Angelina. בית קפה/מסעדה זה ממוקם ברחוב ריבולי – Rivoli, רחוב הקניות הראשי של פריס, בצמוד למוזיאון הלובר וגני טוילרי. מיקומו של בית הקפה, מסגיר את העובדה כי לא מדובר במקום קטן ושקט אשר נמצא באחת הכיכרות שברובע הלטיני. עם זאת, אל תתנו למיקום להטעות אתכם – קוראים יקרים, אתם עומדים לטעום את השוקו החם
הכי טוב שטעמתם מעולם, ולא מדובר בהגזמה/הקצנה/התלהבות יתר, או כל מילה אחרת המתארת קיצוניות. בבית הקפה Angelina, מגישים אוכל, עוגות ושתיה לסוגיה, כשגולת הכותרת הוא משקה האלים (כן כן, אני לא בן אדם מאמין, אבל כשזה מגיע לשוקו החם של אנג'י, אני מאמינה שיש מישהו למעלה) – השוקו החם, או בפי המקומיים UN CHOCOLAT. השוקו החם הוא "רק" שוקו, אבל מגיע כמנה עשירה של קנקן שוקו מהביל וסמיך (מספיק בערך לכוס וחצי), כוס קצפת עשירה ומפנקת וכוס מים…..כדי לשמור על איזון הסוכרים בגוף. כנסו, הזמינו UN CHOCOLAT, התענגו ותאמינו לי שתחזרו לשם בכל יום במהלך שהותכם בפריס. Angelina, 226 rue de Rivoli.

עברו כמעט 20 שנים מאז הפעם הראשונה שהייתי בפריס, והיום כל תקופה שעוברת בין ביקור לביקור גורמת לי רק יותר ויותר להתגעגע. לא סתם כתב יאיר גרבוז בספרו "פריז תל- אביב" – "לאהוב עיר זה לא רק להתפעל ממנה ולא רק ליהנות מהשהייה בה, זה גם להתגעגע
אליה כשאתה רחוק ממנה. ואולי בעיקר להתגעגע בכאב כשאתה שוהה בה".

שלכם
שרון