"מונמארטר הוא הכפר האחרון שעוד נותר בפריז, כך אומרים, והגבעה הזאת היא כמעט פרודיה על צרפת הכפרית, עם בתי הקפה והקרפרי הקטנים; עם הבתים הצבועים בגוונים של ורוד ופיסטוק, עם הכאילו תריסים ואדניות הגרניום בכל חלון; הכל כה ציורי במודע, אתר הסרטה בזעיר אנפין, אפוף קסם מלאכותי, שבקושי מסתיר את לב האבן הקר שלו" (מתוך "נעלי סוכריה"/ג'ואן האריס).

בגדה הימנית, מכיוונה הצפוני של העיר, ניבטת לה כנסייה לא ממש יפה ודי מגושמת….היא מוגבהת וניתן לראות אותה היטב, ממקומות שונים בעיר. עת מסתובבים באזור האופרה, לעתים היא צצה בינות לבניינים ומזכירה לנו שהיא שם, צופה על העיר ומושכת אליה רבים מאוד במהלך כל ימות השנה. הכנסייה הזו היא בזיליקת"הלב הקדוש", ובצרפתית SACRE COEUR, אשר בנייתה החלה בשנת 1875. לטעמי, מדובר בכנסייה לא ממש יפה והצבע האפור לבן שלה משווה לה מראה מעט מדכא ונוקשה. ובכל זאת, מדובר באחד מאתרי התיירות האטרקטיביים ביותר בפריס…אז מה ההסבר? אם תשאלו אותי, המיקום של הבזיליקה בגבעת מונמרטר הוא ההסבר, אחרת, אני לא חושבת שהיו פוקדים אותה מיליוני אנשים בשנה.

אבל לא רק בבזיליקה עסקינן, למרות שהיא חלק בלתי נפרד מהגבעה. מונמרטר, הגבעה המוכרת ביותר בפריס, ואולי לא רק בפריס…רק השם מעורר בי תחושות של היסטוריה חיה. מונמרטר ממוקמת לה ברובע ה 18 ובניגוד לרוב האזור התיירותי בפריס, אשר נמצא על מישור, שוכנת לה מונמרטר על גבעה, ומכאן גם שמה – הר הקדושים המעונים. הגבעה עצמה הייתה מאז המאה ה- 19 מעוזם של ציירים ואומנים רבים, ביניהם פיקאסו, ואן גוך, מאטיס ועוד רבים.

כיום, הגבעה היא פינת חמד מיוחדת מאוד בלב העיר ההומה. מדובר בעצם במעין כפר בתוך העיר, אשר בו שני מקומות מרכזיים בהם מתרכזים רוב המבקרים. האחד, הבזיליקה אותה הזכרתי, ויותר ממנה המדרגות הצמודות אליה ומשקיפות על העיר כולה. מדובר בנקודת תצפית מרהיבה על כל פריס, כשיש ראות טובה תוכלו בנקל לזהות מונומנטים רבים בהם ביקרתם. על המדרגות תמצאו קבוצות של צעירים, מבוגרים, ילדים, רוכלים, מופעי רחוב מהפנטים וגם צעירים מעיקים אשר יציעו לרקום לכם צמיד…זה משהו שקורה שם שנים ואף פעם לא הבנתי מה הקטע של הצמיד ההוא. אם אתם לא מעוניינים בצמיד, פשוט התעלמו לחלוטין מהפניות אליכם, אחרת זה לא יפסק, תאמינו לי.

המקום המרכזי השני בכפר המקסים הזה, הוא כיכר טרטר. מדובר בכיכר המרכזית, אשר בה מתקבצים להם הציירים, הרושמים והקריקטוריסטים, אשר ישמחו לתעד אותכם ברגעי השיא שלכם. האמת היא שהקטע התיירותי הזה הרבה פחות חביב עלי, למרות זאת, לא פעם מצאתי את עצמי נעמדת, כמו אחרון התיירים, ליד צייר אשר מצייר את אחד מלקוחותיו….טוב נו, בכל זאת יש בי גם קצת תיירותיות. האווירה בכיכר טרטר מאוד ציורית, תרתי משמע, ונותנת לנו להרגיש מעט מחיי הבוהמה הגבעתיים שהיו במקום. מסביב לכיכר פזורים להם בתי קפה סופר תיירותיים, כלומר אם מתחשק לכם להיות הכי תיירותיים שאפשר, זה בדיוק עבורכם…אני באופן אישי מעדיפה לא ליפול למלכודות האלו.

אז הזכרתי את שני המקומות המרכזיים בגבעה, אבל צריך לזכור שמדובר בעצם בשכונת מגורים אשר בה גם רחובות קטנים ומיוחדים, סמטאות צרות ופינות חמד שלא כדאי לדלג עליהן. את הסיור לגבעה, אפשר להפוך למיוחד יותר באמצעות שיטוט בכל רחבי השכונה, ולא רק סביב שני המקומות המרכזיים. בנוסף, גם בדרך לגבעה אפשר לעשות כמה דברים פחות קונבנציונאלים. למשל, אם החלטתם להגיע לגבעה בדרך הרגילה, קרי להגיע למרגלות הגבעה כאשר הבזיליקה והמדרגות ממש מולכם, אזי עומדות בפניכם שתי אפשרויות טיפוס. האחת, להשתמש ברכבל המיוחד שנמצא משמאל למדרגות (כאשר אתם עומדים מולן). מדובר בדרך הקלה יותר והעצלנית יותר, אך כמובן שאם יש לכם מגבלת הליכה כלשהי כדאי להשתמש באפשרות זו. האפשרות השנייה היא לעלות במעלה הגבעה באמצעות המדרגות אשר יורדות מהבזיליקה אל תחתית הגבעה. לדעתי זו הדרך הכייפית והיפה יותר, נכון צריך קצת כושר אבל זה עושה משהו לטפס לכיוון הבזיליקה הענקית הזו, כשמאחוריכם פרוסה לה כל העיר…מומלץ להתאפק ולהביט לאחור רק ממש במרפסת העליונה.

אפשרות נוספת להפיכת העליה לגבעה למיוחדת יותר, היא הגעה אליה מכיוון אחר לגמרי. למרגלות הגבעה, נמצא בעצם אזור פיגאל הידוע לשמצה. רבים מכם מכירים את האזור לאור הימצאות ה"מולן רוז'" בו. לא מדובר באזור "סקסי", למרות חנויות הסקס הרבות שנמצאות בו, ולמרות רשת "טאטי" שהיא בעצם סוג של שוק שיש בו הכל, אשר נמצאת גם היא למרגלות הגבעה. ולמרות זאת, אני ממליצה לשוטט באזור טרם העליה לגבעה. יש בו קסם, רחובות מיוחדים ואווירת טולוז לוטרק, אותה תמצאו פחות בלב העיר. בספרו של אביטל ענבר "תענוגות פריס", למדתי על אחת החנויות הקסומות ביותר אותה פגשתי באזור זה. מדובר בחנות אשר בה נמכרים שוקולדים, סוכריות וממתקים ייחודיים. האווירה בחנות היא אווירת עמי ותמי, וגם בעלת החנות נראית כאילו יצאה מאיזו אגדה. החנות נמצאת ברחוב FONTAINE 30, ואני מקווה שהיא עדיין קיימת. אחד הדברים המיוחדים בחנויות הפרטיות הוא שלא ניתן לדעת אף פעם, האם החנות תהיה פתוחה בפעם הבאה שאהיה בפריס. ואם אתם כבר מסתובבים באזור, המשיכו לצעוד לכיוון כיכר בלאנש אשר נמצאת על החיבור של בולברד CLICHY ורחוב FONTAINE. מעט אחרי כיכר בלאנש לכיוון מערב, תוכלו לראות מימין את בית הקברות של מונמרטר. האמת היא שאני לא חובבת ביקורים בבתי קברות, אפילו אם קבורים שם מופרסמים, כמו בבית הקברות פר לה שז בו קבור מוריסון אשר הפך למקום עלייה לרגל. אני מעדיפה להסתובב בין החיים. למרות זאת, החלטתי להכנס לבית הקברות הזה, שכל קבר בו נראה כמו חדרון לאותו אדם שעזב את העולם. יש במקום אווירה מיוחדת מאוד ובכניסה ניתן לקבל מפה ובה נקודות ציון של קברי מפורסמים. לי באופן אישי, יצא לעזור לקשיש ערירי למלא מים במשפכים לטובת ניקוי קברה של רעייתו אשר הלכה לעולמה. פגשתי אותו באחד השבילים, הוא עצר אחרי כל כמה צעדים ומבלי שדברנו בינינו, למעט מספר מילים, עזרתי לו לשאת את המשפכים אל עבר הקבר המהודר והמטופח. מרגש היה לראות איך הוא מטפח אותה, את רעייתו, גם כשהיא כבר לא אתו.

מבית הקברות, ניתן לחזור מזרחה על בולבר קלישי ולטפס לגבעה באחת הדרכים שמניתי לעיל, ואפשר גם לטפס מכיוון אחר לגמרי, קרי מ"הגב" של הגבעה. אם החלטתם לעשות כן, פשוט תמשיכו לטפס על הגבעה אשר למרגלותיה נמצא בית הקברות, על רחוב קולנקור, ובאמצעות מפה מצאו את דרככם ברחובות הקטנים לכיוון הבזיליקה וכיכר טרטר. לדעתי זו דרך מדהימה ומיוחדת ולחלוטין שונה מהדרך המוכרת.

אחרי שסיימתם את הסיור על הגבעה, תוכלו לרדת ממנה בכל דרך שבה תבחרו אל עבר האיזור ממנו התחלתם את הסיור. אם אתם מעוניינים בעוד חוויה, אל תכנסו למטרו ופשוט המשיכו לרדת עם הרחובות, עד שתגיעו לבולברדים הגדולים, והנה אתם באיזור האופרה …מדהים,עד כמה הגבעה הזו מוגבהת מלב העיר, אבל כל כך קרובה.

בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ לכם על הספר עמו פתחתי את הפוסט, "נעלי סוכריה". מדובר בספר מיוחד מאוד, של ג'ואן האריס, אשר מעורר רגשות עזים בכל חובבי פריס, ורוב עלילתו מתחרשת על הגבעה הקסומה הזו…מונמרטר. ג'ואן האריס היא גם מחברת הספר "שוקולד" אשר בעקבותיו יצא הסרט המדהים "שוקולד" (זו'לייט בינוש, ג'וני דפ).

שלכם

שרון