"ארתור, אתה חושב שמסייה GENIN יסכים להפגש איתי? אני כותבת בלוג בתחום הפטיסרי, בולנז'רי, שוקולטרי בפריס והייתי מאוד שמחה לראיין אותו". ארתור מחייך: "למה לא, אני אשאל אותו". ארתור מגיע לשולחן מחויך, האורחים שלי מישראל מתענגים על השוקולה שו (שוקו חם) הטוב ביותר בפריס. "מסייה GENIN ישמח להפגש איתך. תתקשרי ביום שלישי לתאם פגישה". לרגע החסרתי פעימה, החוצפה הישראלית עבדה. מתקשרת, מעבירים לי את מסייה ג'נין "תבואי מחרתיים"? כן, ברור, בוודאי, מגיעה. אחר הצהריים עם ז'אק מתחיל.

JACQUES GENIN הוא אחד השוקולטיירים הנחשבים כיום בפריס. ג'נין מייצר שוקולדים, סוגי ממתקים שונים וכן מבחר של פטיסרי, כלומר עוגות איכות צרפתיות. הגעתי אליו לראשונה למתחם לפני כמה חודשים, לאחר ששמעתי עליו רבות. השם שלו מוזכר לאחרונה רבות בפורומי השוקולד, קינוחים שלו זוכים בפרסים ו"הפיגרו" בחר אותו במגזין שוקולד מיוחד שהוציא, כמי שאצלו ניתן למצוא את השוקולה שו המדורג במקום הרביעי והמכובד, מבין כל השוקולה שו בפריס. מאז הפעם הראשונה בה נכנסתי לעולמו של ג'נין, ביקרתי רבות במקום וחשפתי אותו בפני אחרים שנשבו בקסמיו.

המתחם שוכן ברחוב Turenne אשר חוצה את רובע המארה לאורכו, ומגיע עד אזור כיכר רפובליק. ג'נין ממוקם במבנה היסטורי אשר מיועד לשימור, בחלקו הצפוני של הרחוב, בואך הרפובליק. המיקום מיוחד מאוד, באזור אשר הולך ומתפתח ונחשב לאחד הצבעוניים והמעניינים. ג'נין השקיע רבות בעיצוב המקום ולא ניתן להשוותו לשוקולטרי אחרות בפריס. הגודל, היוקרה, השילוב של ויטרינות מכירה עם "סלון דה תה" (השם הצרפתי לבית קפה), אשר מעליהם חולשת לה המעבדה של המסייה, אשר רק מדרגות פתלתלות ומלצרים שעולים ויורדים במקצועיות מוערכת מרמזים על קיומה שם, כל אלו יוצרים מקום ייחודי המספק חוויה מלאה ומיוחדת למבקר בו.

אני מקדימה, שעת צהריים, המתחם שקט יחסית, וארתור מזהה אותי ישר. "יש לך עוד רבע שעה, אבל אעדכן את המסייה שאת כאן". באיחור אופנתי ארתור מוביל אותי במעלה המדרגות הלולייניות למעבדה, "לבוראטואר", של המסייה. ג'נין אומר שלום, בעודו רכון על מכונת הטמפרינג שלו (תהליך הבאת השוקולד למצב אשר בו הוא מתאים לציפוי פרלין, או בצרפתית "בונבון או שוקולה"). משהו לא עובד שם בצורה המדויקת, אליה הוא רגיל, כלי העבודה נשלפים, ולרגע נראה כי הוא החליף מקצוע. סופי, העוזרת שלו, מסבירה לו מה בדיוק הבעיה ואני עומדת מוקסמת ממה שנפל בחלקי, בעוד מסייה ג'נין משדל אותי לטעום פרלין לפני שצופה בשוקולד הזולג לו מהמכונה. המשימה בוצעה, המטמפררת ממשיכה לעבוד.

ג'נין מעדכן אותי שהוא, סופי ואני יוצאים לאכול צהריים. בדרך למקום בו נשב, הקרח נשבר בעודי מספרת לו (אחרי שעשיתי שיעורי בית) שאני גרה בדיוק ברחוב בו הייתה המעבדה הראשונה שלו. אז, טרם פתח את המקום הנוכחי לפני כשנתיים, היה ג'נין מייצר שוקולדים בלבד ומספק אותם לבתי מלון, מסעדות וכו. מגיעים לבר – מסעדה ולרגע אני מתבלבלת. פואלן? פתחו בר מסעדה? ג'נין מסביר לי שהבת של הבעלים פתחה ממש לא מזמן את המקום, ובאותו רגע אני גם רואה שהקינוחים הנמכרים במקום, כולם מעשה ידו של המארח שלי, אני כבר מזהה. אמרתי לכם כבר שאני בתוך חלום?

במהלך השיחה אני לומדת רבות על המסייה. אחרי ילדות של עוני, ללא לימודים, החליט ג'נין לפתוח מסעדה, אבל לא נכנס למטבח. אז הוא עוד לא ביקר בחלק הזה של המסעדה. בבוא הזמן נמשך ליצירה עצמה והפך לשף, בהמשך עבר לייצור שוקולד ורק עם פתיחת המקום החדש נכנס לתחום ייצור הפטיסרי. סופי מלווה אותו כבר 9 שנים, מהשלב בו ייצר שוקולדים ברחוב שלי. הקשר ביניהם נראה לי מיוחד.

חוזרים למעבדה, מדושנים ומבושמים, ככה זה באמצע יום עבודה בפריס. עכשיו, כשהיחסים כבר ממש קרובים, אני מרגישה נוח לגמרי לשוטט לי ברחבי המעבדה הגדולה. מדובר באחד המטבחים היפים והגדולים ביותר שראיתי בתחום. המקום מורכב ממתחם ראשי בו משטחי שיש ענקיים, מכונת טמפרור וציפוי לשוקולד, מקררים, מתקני התפחה ובנוסף, חדר שוקולד גדול וקריר וכן חדר פטיסרי בו נרקחים ונאפים כל הקינוחים. אצל המסייה עובדים לא מעט אנשים, ונראה שהאווירה נעימה מאוד, ממש מפעל השוקולד של צ'רלי.

לשאלתי, מסביר ג'נין כי הוא משתמש בשוקולד של "ולרונה", לטעמו מדובר בשוקולד הטוב ביותר. לגבי יצור עצמאי של שוקולד, כלומר כבר משלב פולי הקקאו, מסביר לי ג'נין שהעניין כמעט בלתי אפשרי לשוקולטייר שמייצר בצורה ארטיזנית (מלאכת יד). ג'נין, לאורך כל השיחה, נצמד לעניין הארטיזני, מדגיש כי אינו שייך לשום קבוצה ושאין גוף גדול שעומד מאחוריו. חשוב לציין שכיום, ישנם הרבה שוקולטיירים אשר מאחוריהם עומדים גופים וספונסרים, עובדה אשר יכולה לפגוע בפן הארטיזני אומנותי של העניין.

נראה שהעובדים של ג'נין יודעים את עבודתם היטב. בזמן שהייתי במקום, ג'נין כמעט לא נדרש לתת להם משימות או להתערב בעבודתם. כמובן, שהוא נוכח ומכוון את הצוות, אבל הדברים זורמים, האקלרים מזולפים כמו סרגל, בצק הטארט האפוי ממולא בקרם הלימון בזיליקום שהוכן בבוקר, הקרמלים נארזים אחד אחד באריזת צלופן קטנה וההזמנות שמגיעות מלמטה, מטופלות על ידי הצוות במקביל לייצור המטעמים. במו עיניי ראיתי איך "מיל פויי" (אלף העלים, או קרמשניט אם תרצו) אשר הוזמנה על ידי לקוח סקרן, "הולבשה" בו במקום על ידי אחד העובדים. העלים פריכים ומהוקצעים, הקרם מזולף בנדיבות והתוצאה הסופית פשוט מושלמת.

אני שואלת את המסייה לגבי הקונספט הזה של ייצור במקום שבו נמכרת הסחורה. כאן המקום להזכיר שבפריס שכירת שטח כל כך גדול היא משימה לא פשוטה בעליל, וישנם חוקים נוקשים מאוד בעניין נוכחות ה"מעבדה" במתחם המכירה. הנושא סבוך, מסביר לי ג'נין, אבל הוא לא נכנע לבירוקרטיה הצרפתית, וממשך עם החלום שלו לייצר ולמכור באותו המקום. במסגרת הרצון שלו לשמור על ייצור ארטיזני, ג'נין לא מתכנן כרגע לפתוח עוד סניפים בפריס. המטרה שלו היא לצאת אל מחוץ לגבולות הרפובליקה, והוא אף חשף בפני שהוא מרגיש קשור לישראל מבלי שביקר בה, ויש לו רצון לפתוח סניף בארצנו הקטנטונת.

אחר הצהריים עם ז'אק מתקרב לו לסיומו, לא לפני שמלמטה מגיעה הזמנה לשלושה "שוקולה שו", והמארח שלי מבקש מאחד מהעובדים שיכין כבר ארבעה….כדי שלא אצא חלילה מבלי לשתות את משקה האלים. לסיום מכניס אותי ג'נין לחדר השוקולד ומביט על מדף ובו שורה של ביצי פק (פסח של הנוצרים) ענקיות ממדים משוקולד, מעוטרות ציורי יד שלא היו מביישים את קדישמן. "איזו מהן מתאימה לך?" המסייה מסובב את היצירות, מתבונן, ובסופו של דבר בוחר את אחת מהן ומפקיד אותה בידיי. המומה מהאושר שנפל בחלקי, אני נפרדת מג'נין, תוך הבטחה שנשמור על קשר ושעוד נפגש. המסייה מלווה אותי אל מחוץ למתחם, נפרדים בנשיקה על כל לחי, פריסאים או לא? וכל הדרך הביתה, במטרו, אני חושבת על שני דברים, האם היה זה חלום, ומה חושבים האנשים שרואים אותי עם ביצת ענק משוקולד ולא מורידים את עיניהם ממנה….

אל תשכחו שלפעמים חלומות באמת מתגשמים.

JACQUES GENIN
133 rue de Turenne
75003 Paris
הבוטיק פתוח בימי שלישי עד ראשון וסגור ביום שני.


שלכם
שרון