PATRICK ROGER, אוגוסט רודן של השוקולטיירים

שימפנזה באמצע העיירה (צילום: שרון היינריך)
בתים
פרטיים, חצרות, שקט, ירוק, ריח של טחב אחרי הגשם. באזור כפרי וציורי, כחצי שעה
נסיעה ברכבת ממרכז פריז, שוכן לו אחד ממתחמי העבודה המיוחדים ביותר בתחום
השוקולטרי העולמי. מקום שקט
SCEAUX והעושה דרכו ברחובותיה, לא היה מדמיין לרגע כי בינות לבתים
הציוריים אפשר למצוא היפופוטמים, דגי ענק וקופי שימפנזה.

 

 
בעוד כמה ימים ביפן (צילום: שרון היינריך)
מכונית
פיאט ישנה בצבע טורקיז, המזוהה כל כך עם הבוטיקים של PATRICK ROGER ממתינה בחנייה, זה
המקום. עוד לא 14:30 והמסייה עדיין לא חזר מהפסקת הצהריים. גו'אן מבקשת ממני
להמתין ובנתיים אני מנסה לעכל את גודל העניין. לפני שאני מספיקה לעכל, גו'אן אוספת
אותי לסיור לפני שהמסייה מגיע. דלת המתחם המרכזי נפתחת וחלל רחב ידיים, מעוצב
בצורה מוקפדת, נפרס לפני. פסלי ענק משוקולד עומדים דוממים אבל חיים, על משטחי שיש
מבריקים. מספר עובדים חוזרים מהפסקת הצהריים ובשקט ממשיכים לארוז מאות קופסאות
מרובעות בצבע טורקיז, בהם מסודרים בצורה מושלמת שוקולדים מהקולקציה הכי מתוחכמת של
השוקולטייר. מאוחר יותר יסביר לי רוג'ר שמדובר בהזמנה גדולה מאוד המיועדת לייצוא
ליפן, לקראת חג האהבה. שוקולד-אהבה.
 

 

לא יכול להפסיק ליצור (צילום: שרון היינריך)

 

הראיון
מתקיים בתוך מתחם העבודה, רוג'ר לא יכול להפסיק לעבוד. "את תשאלי ואני אמשיך
לעבוד, נעשה את שני הדברים ביחד". רוג'ר איננו שוקולטייר רגיל, הוא קודם כל
אומן וככזה הרי שראיון קונבנציונאלי לא בדיוק הולם אותו. 
רוג'ר
גדל בילדותו באיזור
PERCHE בסביבת עמק הלוואר ונורמנדי. "גדלתי במקום בו לא היה כלום
וכשאני אומר כלום, הכוונה לממש כלום". להוריו הייתה בולנז'רי וכשהגיע לגיל 18
החל לעבוד בתחום הפטיסרי. לאחר שעבד אצל השוקולטייר כריסטיאן קונסטאנט בפריס, נשלח
רוג'ר לקורס ניהול של כמה חודשים, מעין הסבה מקצועית. לקורס הוא לא ממש הגיע
והשקיע את זמנו בלימוד מקצוע השוקולטייר. "לא למדתי בבית ספר, לימדתי את
עצמי, זה לא אני שגיליתי את השוקולד, זה הוא שמצא אותי".
 

 

נושא הדגל (צילום: שרון היינריך)

 

בזמן
שנעדר מהקורס אליו נשלח, הכין עצמו רוג'ר לתחרות ה
MOFMEILLEURS
OUVRIERS DE FRANCE
.
מדובר באחת התחרויות החשובות ביותר בתחום הקולינריה הצרפתית, בה נבחרים מדי כמה
שנים הטובים ביותר בתחומם, במקצועות מלאכת היד (
OUVRIER). מי שבוחר את המופים
החדשים הם מופים ותיקים וצוות שופטים רמי דרג. את תואר ה
MOF מעניק לזוכים החדשים,
נשיא הרפובליקה הצרפתית והם נכנסים לפנתיאון הקולינריה, וגם מקבלים את הזכות לענוד את צבעי דגל צרפת על מקטורן העבודה. רוג'ר זכה בתואר ה
MOF בשנת 2000 אבל לא נח על
זרי הדפנה. היצירתיות שבוערת בו, הרצון להתפתח ולגלות ריחות חדשים, מרקמים מיוחדים
ושילובים מפתיעים גורמים לו להתפתח עוד ועוד.


 

 

עושה אהבה עם השוקולד (צילום: שרון היינריך)

 

רוג'ר
לא מדבר אנגלית, אפילו לא כמה מילים, הוא לא נגד אלא פשוט לא מצליח לקלוט.
"אני מטיס מסוקים, אבל שפות לא מסוגל לקלוט". נראה שהשפה אותה מדבר
רוג'ר בצורה מושלמת היא שפת הפיסול. מוקף בפסלי ענק של היפופוטמים, קופים ודגים,
משייף רוג'ר את הפסל המונח על שולחן השיש הגדול ועושה גימורים אחרונים ליצירה
שתוצב בקרוב מאוד באחת מחנויותיו. "אני לא עושה פסלים בהזמנה אישית, אלא רק
עבור החנויות שלי. כרגע, אני עובד על קולקציית הפסלים לוואלנטיין, את מצליחה להבין
את הפסל?". לפני שהספקתי לענות זורק רוג'ר את המספר 69 לחלל האוויר. יום
האהבה-לעשות אהבה.


 

 

מנטור אמיתי (צילום: שרון היינריך)

 

מדי
פעם ניגשים אל רוג'ר העובדים שלו, אחד מגיע עם שקדים שזה עתה קלה ונותן למאסטר
לטעום. "מדובר בשקדים הטובים ביותר בעולם, הם מגיעים מצרפת", מסביר
רוג'ר ושולף מכיסו שקדים בקליפתם. היחס בין המסייה לעובדיו מיוחד, מצד אחד כבוד
ויראה מצד העובדים, ומצד שני פתיחות ונגישות של רוג'ר. ביחס למטבחים אחרים של
מובילים בתחום, האווירה במקום של רוג'ר רגועה מאוד. "אני עובד 168 שעות
בשבוע, 7 ימים, 24 שעות ביממה". רוג'ר ממשיך לעבוד כל יום, מפסל, מייצר, מבקר
בחנויות ונפגש עם לקוחות. הקשר עם חומר הגלם מצד אחד ועם הלקוחות מצד שני, חשוב לו
מאוד.


 

 

בדיקת איכות (צילום: שרון היינריך)

 

בלי
הודעה מוקדמת אומר לי רוג'ר לבוא אחריו. הוא עוזב את הפסל אותו שייף עד לפני
שנייה, ומוביל אותי לחדר בו נארזות הקופסאות להזמנה הגדולה ליפן. כמה מתוך 35
העובדים שהוא מעסיק, מסדרים בשקט מופתי את האריזות. "טעמת?" שואל אותי
רוג'ר ומגיש לי בתשוקה חצי עיגול ירוק משכר, אחד מהשוקולדים המיוחדים ביותר
שטעמתי. "תרגישי את שילוב הטעמים, ההרמוניה של הקרמל עם החומציות של הלימון
הירוק". הכיפה המבריקה מתפוצצת בפה, קשה לתאר במילים את התחושה. שילוב משובח
של קרמל נוזלי במידה ומתוק במידה, עם חומציות של לימון ליים.


 

 

לואיזה ויוזו (צילום: שרון היינריך)

 

המראה
של ה
AMAZONE מרהיב, כמו כל אחד מהשוקולדים בקולקצייה הזו. חצאי עיגולים,
עשויים מציפוי של שוקולד מריר צבוע בטכניקה מיוחדת מאוד המשווה להם מראה של גולות ענק,
ובתוכן מילוי רך מאוד עד נוזלי, המתפוצץ בפה וממלא אותו בטעמים מיוחדים. אין חצי
עיגול דומה למשנהו, כל חצי עיגול מצוייר ביד, המגע האישי מורגש בכל יחידה ויחידה.
רוג'ר מגיש לי גם את ה
SAUVAGE, חצי עיגול בצבע חלבי, ממולא בגנאש עם לואיזה ויוזו (לימון יפני).
אחד יותר טוב מהשני, הקולות שאני מוציאה מהפה שייכים לעולם אחר. "ומה עם ה
MISTRAL? את חייבת לטעום גם
אותו, שילוב של קרמל טבעי עם דבש ופלור-דה-סל". זהו, אני נמסה, ביחד עם
הקרמל.


 

 

קרמל ודבש מכוורות הבית של רוג'ר (צילום: שרון היינריך)

 

את
הדבש שתטעמו בתוך ה
MISTRAL מייצר רוג'ר במקום. בתום הראיון הוא לוקח אותי לסיור בחדרים
נסתרים של המתחם. ספרייה ובה מאות אם לא אלפי ספרי בישול, מטבח לצוות, מטבח
דקורטיבי לסדנאות ולטעימות, חדר מנוחה ומרפסת המשקיפה אל הגינה רחבת הידיים של
האדון. "כאן אני מגדל את כל צמחי התבלין, והנה הכוורות מהן מכינים את
הדבש". גם בגינה פזורים להם פסלים אבל אלו אינם משוקולד.


 

 

אומן לפני הכל (צילום: שרון היינריך)

 

רוג'ר
מוביל אותי לחדר האחרון, "אני רוצה להראות לך את הפסלים" ואני חושבת
לעצמי, ומה ראיתי עד עכשיו אם לא פסלי ענק של שוקולד? מובלת אחריו, אנחנו נכנסים
לחדר שנראה כמו אגף במוזיאון לעיצוב מודרני. מראה מדהים נפרס לפני, כל הפסלים
שמפסל המאסטר משוקולד, עוברים, לאחר שחזרו מהחנויות, יציקת ברונזה ונהפכים לפסלים
של ממש, כאלו שנשארים לאורך זמן ללא פג תוקף. פינגווינים, מחוכים של נשים, נשים
עגלגלות ועוד חיות ממלאים את החלל. אם צריך עוד הוכחה, אז בחדר הזה ניתן למצוא
אותה. פטריק רוג'ר הוא קודם כל אומן, אישיות מיוחדת, השוקולד הוא חלק מהאומנות שלו,
הוא חומר הגלם דרכו הוא מביא אותה לעולם.
 


 
חלום (צילום: שרון היינריך)
עוד חלום (צילום: שרון היינריך)
 
 

 


חלומות מתגשמים,
שלכם
שרון

תגובות

  • 13 ינואר 2013

    מדהים.

    תשובה
  • 13 ינואר 2013

    בשכונה "שלי" בפריז ישנה חנות של פטריק רוז'ה (סן ג'רמן). כפרימיטיב מצוי, חלפתי על פניה פעמים רבות, אולי אפילו קניתי שם משהו פעם. והנה, כתבתך מוסיפה נופך משמעותי לעניין. בפעם הבאה אכנס בהדרת כבוד, אבחן ואטעם, ואחפש את פסליו. תודה.

    תשובה
  • 14 ינואר 2013

    פוסט מרתק – מדהים – אני חסרת מילים וחסרת נשימה…
    תודה לך!

    תשובה
  • 14 ינואר 2013
    אנונימי

    ש-רון
    מקסים !
    יעל

    תשובה
  • 19 ינואר 2013

    חבל שאין בעברית אות גדולה בתחילת מילה – אומן עם אל"ף גדולה…

    תשובה
  • 13 מרץ 2013
    אנונימי

    היינו בחנות שלו על saint germain
    חייב להודות שחלק מהדברים היו נחמדים אבל לא יותר מזה, ואז טעמנו את ה-rocher שלו וזה היה אחד הדברים הכי טעימים שטעמתי בחיי. חזרתי עם חצי קילו לארץ שנגמרו תוך 10 דקות…
    תודה רבה על כל ההמלצות!

    אוהד

    תשובה
  • 26 ספטמבר 2015
    אנונימי

    האם גם אנשים פשוטים יכולים להגיע לסיור ב"סטודיו" שלו? 🙂

    תשובה

פרסם תגובה