היער השחור, אבל לא מה שאתם חושבים (צילום: שרון היינריך)

אני יודעת, זה ממש תיירותי לרצות לאכול על מגדל, ועוד על מגדל אייפל שנחשב לאחד המונומנטים המתוירים ביותר בעולם, אם לא המתויר ביותר. אבל יש רגעים בהם גם אני, שגרה בפריס כבר שלוש וחצי שנים, מרגישה שעוד לא מיציתי את חוויית התיירת. כשמגיעים אלי חברים או בני משפחה, אני תמיד תמיד מזכירה לעצמי שאני יכולה להיות שוב פעם תיירת ולו לכמה ימים. וכך, כמו אחד ממיליוני האנשים שנושאים עיניהם אל המגדל מדי שנה, החלטתי שהחבר שלי, מתחתיו אני עוברת בכל יום לפחות פעמיים (בדרכי אל העבודה ובחזרה הביתה) הוא יעד ראוי לביקור, אבל לא סתם ביקור, אלא ביקור VIP.

כאילו שני הקינוחים שהזמנו לא מספיקים (צילום: שרון היינריך)

כדי לציין את עלייתי הראשונה למגדל מאז הגעתי כדיירת לעיר האורות, החלטתי להפוך את הביקור לחגיגה אמיתית. וכך, הזמנתי לי ולג' מקום לצהריי יום שמשי, במסעדת ז'ול ורן (LE JULES VERNE) היוקרתית של מסייה אלן דוקאס. מעלית פרטית הובילה אותנו אל תוך המסעדה, בעודנו חולפות על נחיל של תיירים העומדים שעות בתור לעלות על הפלדה המעוצבת הזו. מארחים קיבלו את פנינו בכל שלב של הכניסה לרגלו של המגדל, העליה במעלית הפרטית והכניסה למתחם הארוחה. המסעדה גדולה יחסית ומכל שולחן ניתן לראות את הנוף הפריסאי. על כל גינוני הטקס המקסים שמתרחש בקומה השנייה של המגדל כתבו רבים וטובים. השילוב של המיקום הטוב ביותר בפריס, האוכל המשובח והשירות המוקפד בהחלט יוצרים ביחד חוויה מיוחדת מאוד המומלצת לכל אחד שרוצה לפנק את עצמו ולחוות את המגדל מזווית אחרת.

רק "תוספת" מהשף (צילום: שרון היינריך)

על האוכל לא ארחיב, אתם יודעים שאני כאן בעיקר כדי להעביר אליכם את קסם הקינוחים הפריסאיים, לכן אתמקד בקינוחים שהוגשו לנו וקשה לי להחליט מהיכן להתחיל. בחרנו בשני קינוחים, אך בפועל הובאו אלינו אל השולחן קינוחים נוספים, בנוסף לקינוחים שהזמנו. הקונספט של קינוחים נוספים המגיעים לשולחן נהוג במסעדות יוקרה, בפעם הראשונה נתקלתי בעניין במסעדה המעולה של אלן דרוז. השולחן התמלא במתוקים מדהימים שכל אחד מהם הוא קינוח בפני עצמו. אז מה היה לנו שם….

הארמניאק נמזג על הבאבא עד רוויה (צילום: שרון היינריך)

ראשונה הגיעה אל השולחן אחת ממנות הדגל של הפטיסרי הצרפתית, ה BABA. המאפה עצמו מונח לו על צלחת, חצוי לאורכו ממתין לספוג את כל הטעמים שיעטפו אותו ממש בשניות הקרובות. אחד מאנשי הצוות מגיע עם שני סוגים של ארמניאק ולשאלתנו, ממליץ על הישן יותר, אנחנו מאשרות. הארמניאק זורם בנדיבות על המאפה ששותה אותו עד שמגיע לרוויה. בדיוק ברגע הנכון מפסיק איש הארמניאק את זרם האלכוהול ומלצרית אחרת נגשת אלינו עם קערת שאנטיי (שמנת מוקצפת עם וניל) ויוצקת אותה בנדיבות על המאפה הספוג. כך, נח לו הבאבה על הצלחת, שתוי מארמניאק ומבושם משאנטיי מנוקדת וניל, הנחה עליו ממש כמו שמיכת פוך נפוחה. קשה לתאר במילים, אבל מדובר באחת הבאבה הטובות ביותר שטעמתי בחיי. נכון שמדובר בקינוח מאוד בסיסי אבל דווקא את הבסיסי הזה צריך לדעת לעשות כמו שצריך. דוקאס עושה שימוש בחומרי הגלם הטובים ביותר והדבר בא לידי ביטוי בכל ביס ובכל אנחה שבאה מיד אחריו.

תראו איך הקצפת נחה לה (צילום: שרון היינריך)

הקינוח השני שהונח אחר כבוד על השולחן הוא קינוח השוקולד, הנראה ממש כמו יער קטן ובו פטריות, רסיסי טל ואדמה עסיסית ורטובה. את הקינוח לא ניתן למצוא בתפריט באופן קבוע, אבל אם אתם מזדמנים למסעדה והוא מככב ברשימת הקינוחים, אל תוותרו עליו בשום אופן. בסיס של ביסקוויט שוקולד, עליו נח מוס שוקולד משובח, גנאש שוקולד מריר איכותי וקישוטי פטריות עשויות מוס שוקולד לבן ודיסקיות של גנאש שוקולד מריר. את כל החגיגה הזו מעטרים ריבועי ג'לי מנטה וכן רסיסי ג'לי מנטה המונחים על כפית לצד המנה. אני באופן אישי לא אוהבת מנטה בקינוחים שלי, אז רק טעמתי את רסיסי המנטה שהיו בהחלט מרעננים ומעולים לחובבי הז'אנר. לטעמי מדובר באחד מקינוחי השוקולד הטובים שטעמתי והויזואליות שלו רגשה אותי לי פחות.

וכך נראת שחיתות במיטבה (צילום: שרון היינריך)

וכמו שהקדמתי וכתבתי, השף לא הסתפק רק בשני הקינוחים שהזמנו והזרים לנו את השולחן גם קערית עם טראפלס שוקולד מריר מצופים בקקאו משובח ביותר, קערת מרשמלו שהוכן במלאכת יד (ארטיזנלי) וכן צלחת של פטיפורים שכל אחד מהם היה יותר טוב מהשני. לא ברור כיצד אפשר להתמודד עם כמות כזו של קינוחים, אבל עשינו כל מאמץ 🙂

עד כאן הדיווח מהמגדל.
שלכם
שרון