"תביאי איתך את המצלמה, את חייבת, אני לא מוותרת לך על זה", הפצירה בי ג', ואני לא יכולתי לסרב. ממתי אני סוחבת מצלמה לביקור בארץ? בקושי את הבגדים שלי אני מכניסה למזוודה שמלאה במתנות לאחיינים ובשוקולדים להמונים. אם אפשר היה להכניס עוד איזה פונדו שוקולד או מרמלדות של ז'אק ז'נה הייתי עושה את זה, בוודאי שלא הייתי מביאה מצלמה ששוקלת כמה מאות גרמים  ותופסת מקום של עוד כמה מעדנים. אבל כשמודיעים לי חגיגית ומתעקשים, גם אני מתיישרת.

אז הגעתי לארץ בתקופת יום הולדתי ולא ידעתי למה נדרשת המצלמה, אפילו לא חשבתי בכיוון. אחרי ארוחת בוקר מפנקת במלון בוטיק בשד"ר (לידיעת דיירי פריז, ככה מכונה שדרת רוטשילד בתל אביב) הובלתי אל שוק הנמל בתל אביב. את השוק אני מכירה היטב וגם את מסעדת ה"קיטשן מרקט" של יוסי שטרית, הנמצאת בקומה השנייה של השוק וחולשת עליו מלמעלה. הייתה זו שעת בוקר מאוחרת והעליה במדרגות לכיוון המסעדה לא הייתה לי ברורה, שהרי רק סיימנו ארוחה וג' יודעת שבפריז אוכלים מעט.

ליד אחד השולחנות המתינה לי מישהי עם מחשב נייד וחיוך גדול. לא כל כך הבנתי מה קורה, אבל הופקדתי בידיה, ביחד עם המצלמה שסחבתי איתי מפריז. אחרי כמה שניות הסתבר שאני יושבת עם דניה ווינר ממתכוניישן – MATKONATION. כמה שמחתי להפגש עם דניה שאחרי פעילותה המשותפת עם דיאנה אני עוקבת כבר כמה שנים. דניה הגיעה לקיטשן על מנת להעביר לי סדנת צילום פרטית! מסתבר שמדובר בעניין שאיננו דבר של מה בכך, משום שבדרך כלל במתכוניישן מעבירים סדנאות או קורסים קבוצתיים וכמעט לא מפגשים פרטיים. אבל ככה זה כשמגיעים מפריז, וככה זה כשיש את ג' שיודעת לשגע פילים.

אני יודעת, אתם נותנים לי פידבקים מעולים על התמונות, אבל אף פעם לא למדתי בצורה מסודרת את יסודות הצילום ויש לי עוד דרך ארוכה בנושא. אז אחרי שהספר יוולד לו, גם לנושא הצילום אכנס בהילוך גבוה ובנתיים דניה נתנה לי את הבסיס. בילינו כמה שעות ביחד, במהלכן למדתי על אור ועל מהירות ועל צמצם ועל צל ועל רפלקטורים ועל עוד ועוד דברים שתמיד ידעתי על קיומם אבל אף פעם לא למדתי אותם בצורה מתודולוגית.

אחרי החלק העיוני, עברנו לצילומי המנות במסעדה. שף שטרית המקורב לדניה, הוציא לנו מנות, בעיקר קינוחים, בהתאם לעיסוק שלי בתחום הפטיסרי. עברנו לחלק היישומי של הסדנא, למדתי כיצד להתייחס לקינוח מצולחת, כיצד לבחון את כיווני האור, הצל, איך לעשות שימוש ברפלקטורים ואיך להוציא את המיטב מהמנה שנמצאת מולי ומהלוקיישן בו היא מצטלמת. אין ספק שאפשר לעשות על כל מילה שהזכרתי לעיל גם חודשים רבים של קורסים, אבל הטעימה הזו פתחה לי את התיאבון וכבר שיפרה לי את התמונות.

דניה מתעדת אותי בפעולה. צולם באייפון 🙂 (צילום: שרון היינריך)

 

היחס שקיבלנו מצוות המסעדה היה מקסים. שף שטרית שיתף עמנו פעולה באופן מלא והוציא לנו כמה מנות לצילום, ביניהן קינוח ייחודי שטרם נכנס לתפריט, אנחנו היינו הנסייניות ונהננו מכל רגע. לאחר סיום הצילומים במסעדה, עברנו לצילומי אווירה בשוק, גם כאן למדתי דברים חדשים והיישום המהיר בשטח הביא תוצאות מקסימות. אין ספק שעולם הצילום, כמו כל ערוץ באמנות, הוא בלתי נגמר. אפשר להמשיך ללמוד ולהשתפר בלי הפסקה, ללמוד טכניקות חדשות, טרנדים חדשים ולרכוש ציוד חדש. עם זאת, לדעתי אין תחליף לעין ולזוויות הצילום, שאמנם גם אותם אפשר לשפר, אבל יש משהו בסיסי, אולי אפילו מולד שכל צלם טוב צריך שיהיה לו.

אני לא יודעת מה אתכם, אני בטוח עוד אחזור למתכוניישן ואמשיך בשיפור ביצועי הצילום שלי. בנתיים תודה לג' שלא וויתרה ולדניה ששיתפה פעולה והגשימה לי חלום קטן.

שלכם

שרון