הפנטהאוז של הקינוחים (צילום: שרון היינריך)

בלובי יושב לו זוג, לא צעיר, נניח שהוא בסביבות גיל 70 והיא צעירה יותר. היא לבושה בשמלת כלה קצרה (מעל הברך) עם הינומה, הוא יושב בבגדי קאוובוי. ג' מתעקשת שהוא שחקן קולנוע מוכר ואפילו שכישורי זיהוי הסלבס שלה לוקים בחסר מאוד, יתכן שהיא צודקת. הם יושבים כך, ליד שולחן, היא לא מפסיקה לדבר באמריקאית מפונקת, ונראה שהוא לא מבין מה הוא עושה שם, באותו השולחן. מדי פעם הוא מחייך אלינו במעין אחווה של שותפות גורל, כאילו מנסה להגיד לנו, "אתן עדות שלי שזה מה שאני עובר". וככה, מגיעות אליהם לשולחן מנות האוכל שהם הזמינו, ועם השמלה וההינומה ובגדי הקאוובוי הם אוכלים להם ארוחה. בשולחן אחר יושבות שלוש נשים, כל אחת לבושה מכף רגל ועד משקפיים בבגדי שאנל, גביעי שמפנייה בידיהן ונראה שאורות הלובי מסנוורים אותן, אחרת לא ברור מדוע משקפי השמש של שאנל עדיין מכסות את עיניהן.

הסצנה הזו איננה לקוחה מסרט (אפילו שאולי ישב שם שחקן מוכר), היא מתרחשת בלובי של המלון החדש והמפואר ביותר בפריז, The Peninsula Paris שנפתח באוגוסט 2014. פנינסולה, חצי אי, הוא בעצם אי שלם של עושר ויוקרה שהגיע לפריז הישר מסין. המלון הראשון של הרשת נפתח בהונג קונג, וכיום מונה הרשת מספר מלונות בסין, יפן, ארצות הברית והעשירי והאחרון, הוא גם המלון הראשון באירופה, פנינסולה פריז. הארמון הזה, כי אין דרך אחרת לכנות את המקום, ממוקם על שדרת קלבר KLEBER המפורסמת והוא נמצא כמה דקות הליכה משער הנצחון. המלון שוכן במבנה הוסמני מהמאה ה 19, בו היה בעבר מלון מז'סטיק (MAJESTIC) המפורסם. בהמשך, עבר המבנה כמה גלגולים עד שלפני כחמש שנים החלה בנייתו של מלון פנינסולה.

זו התפאורה של הסרט שלנו, מיד השחקנים (צילום: שרון היינריך)

את פנינו מקבל עובד מלון חביב, לבוש חליפה לבנה וכובע משעשע, הוא מנתב אותנו אל עבר הלובי ועד שאנחנו מגיעות אל היעד, עוד מספר אנשי צוות מקבלים את פנינו ונראה שאין שטח במלון ללא נוכחות של אחד מאנשי החצר. 500 אנשי צוות מתפעלים את המלון המונה כ 200 חדרים, כולל סוויטות אדירות מימדים הפונות ישירות אל מגדל אייפל, שלוש קומות מתחת לאדמה, חדרי אוכל מפונפנים ולא פחות משבעה מתחמי אוכל ושתייה. היעד שלנו, הוא מתחם הקרוי "הלובי", הפונה אל שדרת קלבר וכולל גם את טרסת קלבר המקסימה. מארחת מובילה אותנו אל השולחן, ממש ליד הכלה והקאוובוי מתחילת הסרט. שולחנות מרובעים גדולים, מפות לבנות, כסאות-כורסאות בגוונים של לבן ואפור. מושיבים אותנו, כן כן, ממש מושיבים עם כל גינוני הטקס, קירוב הכיסא לשולחן בעודך יושב עליו ומנסה לתת למארחת תחושה שאתה מאוד קליל לדחיפה.

כלי הגשה מהאיכותיים ביותר שתפגשו (צילום: שרון היינריך)

נברשות תלויות מעלינו והרכב ג'אז מנגן ברקע, קירות מעוטרים בפיתוחים מרהיבים ווילונות ענק המטופלים כל כמה זמן על ידי איש חצר "מפקח", העובר עם גאנט משימות ומוודא שכל דבר נמצא במקומו. חזינו באותו מפקח מסדר ומותח את כפלי הוילונות, שגם כך נראים כאילו יישרו אותם עם מכבש. נראה שהממלכה מתנהלת בשקט מופתי, כל אחד יודע את עבודתו ולרגע נדמה שהשכנים מהשולחן לידנו זורמים עם הסרט של המקום ומשתלבים בו באופן מושלם. בלובי אפשר להתענג על ארוחות בכל שעות היום, אבל אנחנו התכנסנו לחגוג כאן את יום ההולדת 5 לבלוג בשעת תה חגיגית, במסגרת סדרת פטיסרי מלונות היוקרה.

זה אמיתי, לא צילמו כאן סרט (צילום: שרון היינריך)

בהמלצת המלצרית, אחת משלוש! שטיפלו בנו, החלטנו להזמין את שעת התה הזוגית בסגנון צרפתי. בפנינסולה מציעים לכם גם שעת תה אנגלית, אבל מבחר הפטיסרי הצרפתי שדקלמה לנו אותה המלצרית הכריע את הכף. לאחר המתנה ממושכת שגרמה לנו להעמיק עוד ועוד בקסם שמתרחש סביבנו, הגיע אל השולחן צוות המלצרים, מפיות לבנות הונחו על ברכינו וקנקני כסף כבדים, חדשים ומבריקים הונחו על השולחן. האחד הכיל תה פירות אדומים מעולה והשני, איך לא, שוקולה שו (שוקו חם) על פי מתכון הבית של פנינסולה. ריח משכר של שוקולד וקינמון מילא את חלל השולחן, כשאחת המלצריות מזגה בחרדת קודש את משקה האלים על הכוס. אני לא מחובבות הקינמון, אבל השילוב שלו בשוקולה החם היה עדין ונעים, השוקו לא מתוק מדי ולא סמיך מדי, קום איל פו (כמו שצריך).

וככה זה נראה בשלמותו (צילום: שרון היינריך)

ואז הגיע המתקן הזה, שרואים בסרטים בשעת התה, אבל כזה אמיתי מכסף, כבד, עם צלחות שניתן לשלוף ולסדר על השולחן על פי הנוחות. במראה ראשון הכמות לא גדולה, אבל אחרי שטועמים מכל דבר, שותים את השוקולה או את התה ומעבירים 3 שעות!! בלי להרגיש, מבינים שהכל ממש ממש במידה.

הנוף מהפנטהאוז (צילום: שרון היינריך)

והנוף מגג המלון (צילום: שרון היינריך)

התחלנו עם הסנדוויצ'ונים שהיו כל כך טעימים, במיוחד זה עם גבינת הקונטה 36 חודשים. קונטה נמדדת על פי אורך חייה, ככל שהיא יותר ישנה היא נחשבת ליותר איכותית, ארומתית וכמובן גם יקרה יותר. מדובר בעניין של טעם, אבל מבחינתי קונטה צריכה להיות כמה שיותר עתיקה. בקומה השנייה חיכו לנו מעין לחמניות סופגנייה, רכות רכות וענניות להפליא. אני, שלא אוהבת סופגניות בעליל (סוף סוף משהו מתוק ושומני שאני לא אוהבת) הייתי סקפטית, אבל כאשר הונחה על הביס הראשון ריבת הפטל הביתית נמסתי ביחד עם הביס.

מה תבחרו? (צילום: שרון היינריך)

לקינוח, עברנו לפנטהאוז, עליו נחה לה צלחת של קינוחים על פי מיטב המסורת הצרפתית. הקינוחים הוכנו על ידי צוות הפטיסרי בניצוחו של ז'וליאן אלבארז (Julien Alvarez), שף פטיסייר צעיר (30), סופר מוכשר שנבחר ב 10/09/2014 על ידי ארגון RELAIS DESSERTS (ארגון השף פטיסיירים הטובים בעולם אליו משתייכים פייר ארמה, ז'אן פול איבה ועוד ועוד) לתקווה של ענף הפטיסרי. כשפייר ארמה הגיש לאלבארז את הפרס הוא סיפר כי האחרון הוכיח עצמו בתחום הפטיסרי עד כה, ויש לו עוד הרבה מה להראות לנו בעתיד. ונחזור לפנטהאוז שלנו, מקרון משמש ותה, עוגיות בצק סבלה מעולה, פחזניות ממולאות בקרם וניל עדין עם לימון ריחני ועוד, אבל את ההצגה גנב ללא ספק מוס השוקולד, שהיה הטוב ביותר שטעמנו עד כה. כוסית גבוהה ועל פניו פשוטה מאוד של מוס שוקולד משובח, כשבתחתית הכוס שכבה נדיבה מאוד של פרלינה פקאן!!! המיוצר במקום. תקשיבו, מדובר בפרלינה הטוב ביותר שטעמתי בחיי, וכחובבת פרלינה הרי שאני טועמת אותו הרבה. הפקאן הקלוי מייצר פרלינה שעוד לא טעמתי כמותו ובפנינסולה עושים אותו מושלם.

תותים של אהבה (צילום: שרון היינריך)

מוס שוקולד מושלם עם פרלינה פקאן אלוהי (צילום: שרון היינריך)

הקאוובוי והכלה כבר מזמן עזבו, עם זר הכלה שהיה תקוע כל הארוחה בקנקן מים על השולחן. אחרי שלוש שעות, גם אנחנו החלטנו שהגיע הזמן לסיים את הסרט ולחזור הביתה במטרו (ולא במזרטי). מדובר בחוויה מיוחדת מאוד, כזו ששווה לשמור אותה לאירוע מיוחד, משום שהיא מאוד לא זולה. שעת תה ליחיד תעלה לכם כ 45 יורו, ושעת תה זוגית 80 יורו. כן כן, מדובר במחיר לא שווה לכל נפש, אבל הי, אם הגעתם עד פריז שווה לפרגן לעצמכם גם דברים שביומיום לא הייתם מוציאים עליהם כספים.

THE PENINSULA PARIS
שעת התה מוגשת במסעדת הלובי בין השעות 15:00 ל 18:00
19 avenue Kleber
75016 Paris
מטרו: KLEBER

שלכם
שרון