עכשיו גם המדלנים מקבלים קולקצייה משלהם, גבירותיי המדלן (צילום: שרון היינריך)

בשעה 16:00 משתרך
תור ארוך בבולנז'רי האלזסית שמתחת לבית שלי. מטפלות, סבתות ולעתים גם אמהות,
מצוידות בילדים, כולם ממתינים בסבלנות יחסית לחטיף של השעה ארבע אחר הצהריים.
חברתי הצרפתייה מרטין, מסבירה לי שהחטיף, ה GOUTER,
של השעה ארבע הוא עניין חשוב ביותר. כל ילד בצרפת גדל עם אותו סדר יום קולינרי,
ואחר הצהריים זוכה לטעימה מתוקה שנבחרת עבורו על ידי המבוגר האחראי. בדרך כלל יקבל
הילד מאפה כלשהו מהבלונז'רי כשבתקופת ילדותה של מרטין, היה זה ה PAIN AU CHOCOLAT (מה שאנו מכירים כמאפה בצק עלים עם אצבעות שוקולד
בתוכו) שכיכב כגוטה האולטימטיבי. כיום, יש מגוון גדול מאוד של אפשרויות בסופרים,
בחנויות הממתקים ובמאפיות, אך עדיין הקלאסיקות תמיד יהיו שם.

כיכר סטניסלס בננסי (צילום: אילן שמעוני)

מסתבר שכבר בימי הביניים היו קיימות בצרפת עוגיות דומות, שחולקו כנראה
לצליינים היוצאים למסע לסנטיאגו דה קומפוסטֶלה, וזאת ע"י צעירה בשם מדלן. כיוון
שהסמל שהוצמד לביגדי הצליינים היה צדפת קוקי סן ז'אק, הרי שיש התאמה בין הסמל לצורת
העוגייה. דווקא למאה ה-18 שייך הסיפור המרתק ביותר הנוגע להולדת עוגיית המדלן. סטניסלס
לֶשצ'ינסקי, מלך פולני גאה, נאלץ לוותר על כיתרו, ומגיע לצרפת בה הוא מוצא מקלט. לואי
ה-15 המלך הצרפתי שהתפרסם באימרתו "אחרי המבול" נושא את בתו של סטניסלס
לאשה, והופך אותה למלכת צרפת. במקביל מקבל סטניסלס הגולֶה  לשליטה את חבל לורֶן, שם יקיים חצר מלכות
לתפארת כשהוא מפריח ומעודד אמנויות, פילוסופיה, מדעים ומטביע בה גם את חותם
נהנתנותו ואהבתו הגרגרנית. וכך קורה שב-1755, במהלך קבלת פנים שסטניסלס מארגן
לאורחיו בטירתו שבעיירה קומֶרְסי (בחבל לורן), פורצת מריבה סוערת בין השֶף – לשף פָּטיסייה.
האופה נעלב, תולה סינורו ומסתלק מהמקום, בטרם הכין את הקינוח לאותה ארוחה. אבוי,
כיצד ניתן לסיים ארוחה בצרפת ללא קינוח? כאן תציל את ה"סיטואסיון" משרתת
בשם מדלן פומייה, שתאלתר בזריזות קינוח עוגייה, על פי מתכון שירשה מסבתה באותה
עיירה. הקינוח הוגש. האורחים היללו את העוגייה המבושמת, הפריכה ובעלת צורת
הקונכייה. וכל השאר – היסטוריה. מתכון המדלן הועבר לוורסאי, שם יכלה כל האצולה
להתענג על העוגיות.