איש ואש לא יעצרו את הגאון הזה (צילום: שרון היינריך)

אם יש מישהו שאני מוכנה לגור אצלו במעבדה, זה פטריק רוז'ה. לא, אני לא מחפשת דירה וטוב לי בצימר הפריזאי שלי, אבל המעבדה של רוז'ה בהחלט יכולה להוות עבורי תחליף ראוי בעתות מצוקה. את רוז'ה אני מכירה מאז הגעתי לפריז, או אז קרץ אלי מהויטרינה שלו ההיפופוטם הענק וסימן לי להכנס לאחד מבוטיקי השוקולד שלו. מאז, הספקתי לבקר את השוקולטייר הגאון במספר הזדמנויות, במעבדה שלו שממוקמת בעיר הקטנה סו (SCEAUX), כשהפעם הראשונה והמרגשת מכולן הייתה ממש לפני שנתיים, בינואר 2013. מאז עבר הרבה שוקולד בנהר הסיין, ורוז'ה ואני הפכנו ידידים. הגעתי אליו עוד מספר פעמים למעבדה וכמובן שאת החנויות שלו אני פוקדת באופן כמעט יומיומי במהלך הסיורים הקולינריים שאני עורכת.

חודש ספטמבר 2014 החל בפעילות רגילה במעבדה של רוז'ה, עת עסקו במקום בייצור כמויות גדולות של שוקולד לקראת חגי החורף. הצוות עמל במלוא המרץ על תגבור מלאי בונבוני השוקולד למיניהם, טבלאות שוקולד רבות יוצרו ורוז'ה עצמו עסק בפיסול היצירות החדשות שיקשטו את הויטרינות בחגים המתקרבים. חגי החורף הם החגים האהובים על השוקולטיירים, גם משום שהחורף הוא חברו הטוב של חומר הגלם הרגיש הזה וגם משום שההכנסות מחגי החורף הן בעצם רוב ההכנסות השנתיות בתחום השוקולד. כך, בין כל פסלי השוקולד הגדולים שלו, עמם הוא נוהג לקשט את המעבדה, בין קופים להיפופוטמים, ובין חזה של אשה לראש של אורנגוטאנג, רקם רוז'ה את החלומות הבאים. אף אחד לא יכל היה לחזות את האסון שיגיע בסוף אותו חודש, בדיוק בתקופה בה הכל היה מוכן לקראת שיא השנה.

טבלאות שוקולד במעבדה של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)

וכך, ביום אחד, נמס הכל. ב 29 לספטמבר פרצה שריפה במעבדה גדולת הממדים של רוז'ה. האש כילתה הכל, המיסה את כל פסלי השוקולד ומחקה כליל את כל המלאי שהוכן לחגים. קטסטרוף! זו לא מילה, מפעל חיים שלם של איש אחד פשוט נמס לו. מעריציו הרבים של רוז'ה ועמיתיו למקצוע התקשו להאמין. בערב הפתיחה החגיגי של סלון השוקולד שהתקיים באוקטובר 2014, הראה לי רוז'ה תמונות של המעבדה המפויחת וסיפר לי כי לפחות שנתיים יעברו עד שהמעבדה תשוקם ותבנה מחדש. מהר מאוד הודיע רוז'ה שהוא ממשיך לייצר שוקולד ולא עוצר לרגע, חברים למקצוע נרתמו לסייע לו ובחנויות העסקים המשיכו  להתנהל כרגיל. אבל מה עובר בנפשו של אמן שביום אחד כל יצירותיו נעלמות? איך ממשיכים מכאן? או אולי לא ממשיכים? כל השאלות הללו סקרנו אותי מאוד ובתאום עם רוז'ה, החלטתי לבקר אותו שוב במעבדה שלו, והפעם לא באולם הייצור הענק והמוקפד אליו הייתי רגילה, אלא במתחמי ייצור זמניים שישמשו אותו עד לשיפוץ המעבדה שנשרפה.

למרות העצב בעיניים, רוז'ה לא נח לרגע (צילום: שרון היינריך)

בדרך לסו הציורית והירוקה, חשבתי לעצמי, כמה קשה לו לאומן להתחיל הכל מהתחלה, כמה כאב לב הוא חווה, כמה תסכול. ניסיתי להבין מהיכן הוא שואב את האנרגיות להמשיך לייצר, מהיכן ההשראה והיכן טכנית כל זה קורה. הרכבת עוצרת בתחנה הקטנה, ואני צועדת לי בשבילים הציוריים. גשם ירד והטחב מכסה את חומות הבתים הפרטיים, סוד הגן הנעלם זה כאן. בחשש קל אני מתקרבת למתחם המעבדה, לא יודעת למה לצפות. גינת התבלינים של רוז'ה עדיין שם, אמנם חורף והפריחה לא בשיאה אבל היא עוד שם, הקלה. המעבדה הגדולה סגורה, חלונותיה נאטמו באמצעות לוחות עץ ושאריות פיח מסביב לפתחי האוורור מסגירים את מה שארע כאן ממש לפני כמה חודשים. ובתוך כל הדבר הזה, פתאום אני שומעת קולות של אנשים, בוקעים מתוך החדרים ששרדו וגם צליל של תבניות שוקולד הנחבטות אל השיש לטובת שחרור בונבוני השוקולד שיצקו אליהן. עובדים כאן.

התרנגולים של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)

סטפנו, אחד העובדים הותיקים ביותר של רוז'ה מקבל אותי בכניסה למתחם ומוביל אותי לחדר בו עובד השוקולטייר. שם, בין תרנגולות עם כרבולות בצבעים מוטרפים וביצי ענק בצבעים של פרות, מקבל אותי רוז'ה בחיוך הנבוך הכל כך אופייני לו. יש לו הרבה אומץ לרוז'ה, הוא לא חושש להכניס אותי למעבדה הזמנית שלו ועושה לי סיבוב בכל החדרים שהוסבו למתחם ייצור. מכיוון שכרגע החדרים קטנים יחסית, הרי שרוז'ה לא יכול לפסל פסלי ענק ובשלב זה יוצר פסלים קטנים יותר, שחדר קטן יכול להכיל. בזמן הביקור הוא ודמיאן, העובד עמו, יוצרים את הפסלים לקראת חג הפסחא, תרנגולות, צפרדעים וחפרפרות, כולן יככבו בחנויות של רוז'ה ממש בימים הקרובים. הפסלים מקסימים וצבעוניים, הצפרדעים כאילו קפצו זה עתה מהמים, כל כך מדויקות וחיות. היצירתיות של רוז'ה ניכרת בכל ההתנהלות שלו, באיך שהוא מתייחס לשוקולד, באיך שהוא אוחז במכחול וצובע את רגלי החפרפרת בורוד עדין ובאיך שהוא מתייסר כשצבע התלולית של החפרפרת לא מספק אותו.

החנויות של רוז'ה, עיצוב שטרם נראה בתחום האוכל (צילום: שרון היינריך)

סטפנו קורא לי לטעום את הפרלינה שזה עתה סיים לייצר מהשקדים הכי טובים שאפשר למצוא, לטענתו. אני טועמת ומבינה שהשקדים הכי טובים באמת נמצאים בפרלינה הזה. "השקדים מגיעים ממטע שקנה רוז'ה ליד פרפיניון, מדובר בשקדים שלדעתנו הם הטובים ביותר שיש ועמם אנחנו מייצרים את הפרלינה ואת השקדים המצופים". הרעיון הזה של שליטה בחומר הגלם החל מהאדמה, מהטרוואר (Terroir), מתנאי הגידול שלו ועד הגעתו לתוך המעבדה מרשימה מאוד. רוז'ה יודע שכל רכיב ישפיע על טעם הפרלינה ועל טעם השוקולד שלו ולכן חשוב לו להיות שם בכל שלב. 50 ק"ג של פרלינה מועברים אל תוך קערה גדולה, ומועלים אל החדר בו ממלאים את בונבוני השוקולד. שם ימלאו כמה מעובדי השקולטרי, אלפי בונבוני שוקולד בצורות שונות של צדפות, שישוגרו בהמשך לחניות לקראת חגיגות הפסחא. בימים רגילים, תמצאו אצל רוז'ה שוקולדים מרובעים ומלבניים וכמובן את חצאי העיגולים המיוחדים והמפורסמים שלו. בחג הזה, שכל כך מזוהה עם שוקולד בצורות שונות ומגוונות של חיות, חורג רוז'ה ממנהגו ומצטרף גם הוא לחגיגה.

אני חוזרת לחדר העבודה של רוז'ה. דמיאן ממשיך לייצר כרבולות בצבעים בוהקים, הוא מעביר תערובת של שוקולד צבוע וגלוקוז במסננת וכך יוצר את התפרחת שאותה ימקם על ראשי התרנגולות. במקביל, מראה לי רוז'ה בהתלהבות את הסרטון המשעשע שהוכן עבור קולקציית המקרקרות. ניכר שהוא מרוצה מהתוצאה, אבל קשה להתעלם מהעצב בעיניו. דמיאן ממשיך לטפל בחיות ורוז'ה עובר לניסויים לקראת הצגת פסל באחד המוזיאונים המפורסמים בעולם לאמנות מודרנית. "אני עוד לא יכול לדבר על שם המוזיאון, אבל בהחלט מדובר באחד המקומות החשובים בעולם. יש עוד כמה וכמה חודשים עד שהפסל יוצג, כרגע אני בשלב הניסוי".

גן החיות של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)

אחד העובדים נכנס עם משטח של שוקולד מטומפרר ומניח אותו על שולחנו של רוז'ה, שמיד מפזר עליו כדורים חלולים של שוקולד שהרכיב זה מכבר. מי ידוע מה קורה במוחו של האמן. המשטח עם הכדורים מועבר לצד להתקשות ובינתיים מכין רוז'ה את החפרפרות שלו. תלוליות השוקולד כבר מוכנות והחפרפרות גם כן, עכשיו יחתוך רוז'ה את הפסלים כך שיתאימו בגודל לתלולית ויראו כאילו יוצאים מתוכה. רוז'ה מפדר את התלוליות בקקאו כהה מאוד ומפזר קקאו גרוס הנותן מראה של רגבי אדמה אמיתיים. הוא מביא את פלטת הצבעים שלו ואוחז את המכחול בפיו, לרגע הוא נראה לי כמו צייר מהמאה ה 19. בריכוז ובעדינות הוא צובע את רגליה של החפרפרת ואת החוטם שלה בורוד, לא מוותר על שום שלב. זו הגדולה של רוז'ה, הוא כל כך מדויק, עד שהצפרדע שמציצה אלי מתחת לתרנגולות, מאיימת לקפוץ לכיווני כל רגע. וכך, הוא עובר חפרפרת אחר חפרפרת ומכין אותן לכניסה לתלולית.

יומיים לאחר מכן, אני רואה את החיות שזה עתה פוסלו, בויטרינה של אחת החנויות של רוז'ה, בבולבר סאן ז'רמן. אני מבינה שאין אש שתעצור את היצירה של רוז'ה, הלהבה שלו תמיד שם והיא זו שמזינה את היצירה.

אל תוותרו על ביקור באחת החנויות של רוז'ה (צילום: שרון היינריך)

לרשימת הסניפים של PATRICK ROGER
שלכם
שרון