מקלות מיקאדו של איילי וגלי (צילום: שרון היינריך)

אני צועדת במהירות במורד המשפך הארוך שמנקז את כל הנוחתים בנמל התעופה אל כיוון ביקורת הדרכונים. האח הגדול קורא את טביעת האצבע שלי ואני בתוך ישראל. ההמתנה למזוודות תמיד ארוכה מדי, גם אם היא נמשכת דקות קצרות, היא ארוכה מדי, במיוחד כשאני יודעת שהאחיינים המדהימים שלי נושאים את העיניים אל עבר הפתח הזה, ממנו יוצאים אל אולם מקבלי הפנים. אהבות, געגועים, בכי, צחוק, שמחה, צער, מה לא פוגשים שם באולם הזה. הייתי בשדות תעופה רבים בעולם, נראה לי שאולם מקבלי הפנים שלנו הוא האמוציונאלי ביותר, בלונים רבים ממלאים את התקרה (אגב, הידעתם שהבלונים שנאספים מהתקרה על ידי עובדי השדה נתרמים לילדים בעלי צרכים מיוחדים?), טבעות נשלפות ושלטי אהבה נמתחים, וולקאם טו יזראל. וגם לי מחכים שני הקטנים גדולים האלה, איילי וגלי, שני לבבות גדולים, אלו שהפכו אותי לדודה מטורפת שאוגרת ממתקים ומתנות מביקור לביקור ובשיקוף אפשר לראות במזוודה שלה שוקולדים, חומרי גלם, לגו לגדול, בגדים של ג'ז לקטנה וזהו בערך.

זה לא דוקים, זה מיקאדו (צילום: שרון היינריך)

 

הם רצים לכיווני וקופצים עלי בהתלהבות אמיתית, כזו שרק ילד יכול לייצר. אהבה טהורה, ללא תנאים, ולא, לא בגלל שיש להם דודה בפריז שמגיעה עם מזוודה מלאה במתנות בכל פעם, פשוט בגלל שהם ילדים של אהבה. כמובן שבנסיעה צפונה הם מנקרים ומנסים להחזיק את עצמם ערים. בדרך, איילי מזכיר לי שבכל פעם יש לנו טקס של ממתק אחד שאני מראה להם במכונית בדרך הביתה, ואת שאר המתנות פותחים בבית. הם פותחים את ביצי הפסחא הצבעוניות, ו"רק" אחד הופך לארבעה, הניירות הצבעוניים העוטפים כל ביצה וביצה נערמים, ואני מאושרת. בבית פותחים את המזוודה, חלוקת השלל אורכת דקות ארוכות ושני הקטנים גדולים האלה מגשימים באותם רגעים חלומו של כל ילד (לפחות בתקופתי), דודה בחוץ לארץ. כמובן שמפעם לפעם המתנות משתנות, תלוי בעונה, בחגים שהיו במהלך זמן האגירה ובעוד משתנים הקשורים לתחביבים המתחלפים של הנסיך והנסיכה. עם זאת, יש מוצר אחד שאני לא יכולה לעבור את ביקורת הגבולות בלעדיו – MIKADO. מיקאדו הוא חטיף ממכר, העשוי מקלות בצק עדינים ומלוחים קלות, הטבולים בשוקולד איכותי, החטיף מגיע בציפוי שוקולד מריר, חלב, לבן, עם אגוזים, בלי אגוזים, עם דאבל שוקולד, בלי דאבל שוקולד. ממכר כבר אמרתי? הם אוהבים את זה עם שוקולד החלב, נו שויין, בכל זאת לא גדלו בצרפת.

פרויקט נהדר לחופש הגדול (צילום: שרון היינריך)

לאחרונה, מצאנו ג' ואני ליד הבית סופר מרקט יפני. שתבינו, מי שמכיר אותי יודע שהחלום הגדול ביותר שלי (נכון לעכשיו) הוא לטוס ליפן. ברור שהחלום ימומש, אבל בנתיים אני מתענגת על סיפורים של אחרים ומדמיינת. אז הסופר היפני נפתח ממש בקרבת הצימר הפריזאי שלנו שליד האייפל, ומדי פעם אנחנו עוברות לידו ומספרות אחת לשנייה שצריך להכנס אליו בהזדמנות. ואז, באחת הפעמים, קורץ לנו מהתצוגה שבחלון הראווה דב פנדה קטן וחמוד המקשט אריזה של….מיקאדו! מיקאדו יפני, לא סתם מיקאדו. אגב, המיקאדו הומצא בכלל ביפן, שם הוא נקרא POCKY. פתאום הביקור בסופר הפך להכרחי ומצאנו את עצמנו עומדות מול ים של מוצרים וגם כל מיני מוצרים מהים, שאין לנו כל מושג מה הם, אבל האריזות שלהם כל כך כל כך יפות. בצרפתית יפנית ניסו להסביר לנו לקוחות ומוכרים מה אנחנו רוכשות ולאחר שהבנו שהמקלות הממכרים הם באמת משוקולד ולא מאצה חומה עם וואסאבי מתוק, בצענו את הרכישה. מה אומר לכם, היפנים יודעים את העבודה, לא רק שהאריזות מדהימות ביופיין ומעוטרות בפנדה, פוקימון והלו קיטי, גם המוצר עצמו מדליק ומיוחד. מבין כל הטעמים – תות, שוקולד לבן ועוגיות, היו אלה המקלות של הפנדה שהרשימו אותנו ביותר. מקלות של עוגיית שוקולד עם ציפוי שוקולד לבן שיוצרים טעם של עוגיות סנדוויץ' של פעם, כאלה עם מילוי לבן "בטעם" וניל. אני כבר יודעת מה הילדים יקבלו בביקור הבא!

יפן בפריז, מיקאדו צרפתי משמאל וכל השאר מיפן (צילום: שרון היינריך)

 

וכך זה נראה מבפנים, לא מדהים? (צילום: שרון היינריך)

 

אחרי שהבית שלי הוצף בהמון דוקים אכילים, החלטתי שאולי כדאי למצוא מתכון בייתי לקסם הזה. הפכתי וחיפשתי ברשת, והבנתי שמתכון כזה לא ממש פשוט לייצר. כמובן שכדי להגיע לעובי ולמרקם של המיקאדו האמיתי, יש צורך במכונות רידוד מדויקות ובתנורים מיוחדים ובחומרי גלם קצת תעשייתיים 🙂 אז מצאתי מתכון מקסים בעיניי אותו קצת שיניתי, המשלב סוג של מקלות בצק עדינים טבולים בשוקולד איכותי. לי הם מזכירים קצת גריסיני, ואם מייבשים אותם היטב בתנור הם הופכים לקריספיים כהלכה. את החטיף הזה כיף גדול להכין עם ילדים, מדובר בפרויקט של אפייה, טבילה וקישוט, היכול להוות ממש חצי יום של בילוי בחופש. לפני שאתם יוצאים לדרך, מומלץ להכין כמה וכמה אלמנטים שיקלו עליכם את העבודה, לכן כדאי לקרוא את המתכון בעיון לפני התחלת הבילוי במטבח.

---

מיקאדו ביתי
כ 40 יחידות

---

חומרים

מקלות בצק:
225 גרם קמח (רצוי קמח ללחם, אבל גם קמח רגיל יעבוד)
100 מ"ל מים
25 מ"ל שמן זית
10 גרם שמרים טריים
3 גרם מלח

ציפוי שוקולד:
200 גרם שוקולד מריר איכותי 67% ומעלה
200 גרם שוקולד חלב או לבן

קישוט:
סוכריות צבעוניות לקישוט עוגות
ברס (אגוזים מקורמלים גרוסים)
פולי קקאו גרוסים

---

הכנה
בצק: מערבבים שמרים בקמח, מוסיפים את שאר חומרי הבצק ולשים כמה דקות עד לקבלת בצק אחיד ונעים לעבודה. מניחים בקערה מכוסה במגבת מטבח וממתינים כשעה, הבצק אמור להכפיל את נפחו.

מקלות בצק: לשים את הבצק ובוצעים ממנו כדורים במשקל של כ 10 גרם האחד, יוצרים מכל אחד מהכדורים מקל בצק דק, כמובן, שרצוי להגיע למקלות דקים מאוד, אך זה לא פשוט ולכן המקלות יוצאים מעט עבים יותר מהמוצר המקורי, זה ממש לא נורא 🙂 מסדרים על תבניות מרופדות בנייר אפייה. אופים כ 15 -20 דקות בתנור שחומם מראש ל 200 – 220 מעלות. יש לייבש את המקלות היטב בתנור, עד להזהבה. מניחים בצד לצינון.

קישוט: לפני הקישוט, מומלץ בחום להכין משטח שיאפשר לנו לנעוץ בו את מקלות הבצק לאחר טבילתם בשוקולד. כמובן, שיש אפשרות גם להניח אותם לאחר הטבילה על נייר אפייה, אך אז נפגמת מעט הצורה העגולה של המקל. ניתן לעשות שימוש במשטח קלקר, או בקרטון קשיח בו אפשר לייצר חורים קטנים. כל רעיון מתקבל, העיקר שהמשטח יוכל להיכנס למקרר וניתן יהיה לנעוץ בו מקלות בצק עדינים.

המסת השוקולד: ממסים בנפרד כל סוג שוקולד בו בחרנו לצפות את המקלות. מי שמכיר את טכניקת הטמפרור, יכול לטמפרר את השוקולד, ניתן גם רק להמס אותו במיקרו גל או על בן מארי. מעבירים את השוקולד המומס לכוס גבוהה.

טובלים כל מקל בצק בשוקולד ומשאירים שליש מהמקל חשוף. מקשטים בסוכריות/ברס/קקאו גרוס ומניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה, או שנועצים בקלקר/קרטון שהכנו מראש. מכניסים למקרר לכשעה.

בתיאבון (צילום: שרון היינריך)

טורפים 🙂

שלכם
שרון