אחת היצירות המפורסמות ביותר של מישלאק, רליג'יוז קרמל (צילום: שרון היינריך)

אם יש רחוב אחד בפריז שבו אני מרגישה בכל פעם מחדש בסרט, אפילו אחרי 5 שנים של מגורים בעיר האורות, הרי הוא רחוב מונטיין. הרחוב המופלא הזה מחבר את שדרות השאנז אליזה המפורסמות עם גשר אלמה המפורסם לא פחות, בזכות הנסיכה דיאנה שמצאה את מותה בתאונת דרכים בקרבתו. ממש מעבר לגשר עומד לו זקוף מגדל אייפל, ומשקיף על השדרה, אין ספק שמדובר באחד האזורים המופלאים ביותר של עיר האורות, בו הרוח הפריזאית במלוא עוצמתה נפגשת עם אופנת האוט קוטור ובוטיקי אופנת העילית המזוהים כל כך עם העיר.

הייתי נוהגת לעבור ברחוב הזה בכל יום, לפחות פעמיים, בדרכי לעבודה ובדרכי הביתה. מתבוננת על בוטיקי אופנת העילית הניצבים אחד ליד השני כמו חיילים במסדר, לואי ויטון, דיור ושאנל, נינה ריצ'י, פראדה וגם דולצ'ה וגבנה. פעם אחת אפילו זכיתי להתארח בשבוע האופנה שהתקיים בשדרה, או אז נבנו מחוץ לכל חנות מתחמי VIP בהם התרוצצו כל המי ומי והשיקו כוסות שמפניה. כמובן שהרגשתי לגמרי כמו ג'וליה רוברטס בסרט "אישה יפה" בשלב בו היא מסולקת מהחנות, לא, לא אמרתי להם BIG MISTAKE…והבנתי שכנראה מקומי לא ממש בהן, לפחות לא בשלב זה של חיי.

להרגיש ג'וליה רוברטס (צילום: שרון היינריך)

כמובן שרחוב שכזה מושך אליו את כל המי ומי. עשירי עולם, מנהיגים, חובבי אופנה ותיירים סקרנים הפוקדים את החנויות ולעתים קרובות אף יוצאים מהן עם שקיות. כמה מתבקש שבדיוק בשדרה הזו, בין כל מותגי האופנה, שוכן לו אחד המלונות המרשימים ביותר בפריז, מלון פלאזה אתנה. כך אפשר לצאת בכל יום לחנות יוקרתית אחרת, לבלות בה מספר שעות (בכל זאת, אלפי יורו על כל מוצר מחייבים התבוננות ארוכה) ולחזור למלון עם היצירות שנרכשו. המלון שפתח לראשונה את דלתותיו בשנת 1913, מקוטלג כ PALACE קרי מלון יוקרתי ביותר (רק מעטים זוכים להקרא פאלאס). בשנים האחרונות הוא אף עבר שיפוץ כללי ונפתח מחדש בשנת 2014, וכמה שהוא יפה.

אז בתי מלון יפים קוסמים לי, ואני תמיד מנסה לדמיין איך זה ללון בסוייטה שעלותה אלפי יורו ללילה, אבל עד שזה יקרה אני מרשה לעצמי מדי כמה שבועות ליהנות מחוויית שעת התה במלונות היוקרה. אחד המקומות הנחשבים ביותר לקיום הטקס הזה הוא חברנו, מלון פלאזה אתנה וזאת בזכות הפטיסרי המפורסמת שבו, המיוצרת תחת חתימתו של לא אחר מהשף פטיסייר הנחשב, כריסטוף מישלאק. את שעת התה אני מתכננת כשבועיים מראש ומזמינה מקום ב GALERIE שהיא אחד ממתחמי האוכל שבמלון. בצמוד לגאלרי שוכן לו אחד ממקדשי הקולינריה הפריזאיים, הלא היא מסעדת היוקרה של אלן דוקאס, השף המפורסם שחלק גדול מהמסעדות שבבעלותו מעוטרות בכוכבי מישלן. המסעדה של דוקאס במלון פלאזה אתנה מעוטרת בשני כוכבי מישלן והיא מגישה, בנוסף לתפריט הצהריים ולתפריט הערב, את אחת מארוחות הבוקר היוקרתיות והמרשימות ביותר שאכלתי בחיי. אז אם אתם יותר בעניין של ארוחות בוקר, פרגנו לעצמכם חוויה חד פעמית של מסעדת מישלן, המגישה מאפי בוקר פרי יצירתו של מישלאק, לחמים מעולים, מנות ביצה מעולות ועוד ועוד.

מיל פיי וניל א-לה-מישלאק (צילום: שרון היינריך)

אבל לשם שעת התה התכנסנו כאן, אז בואו נתחיל. אנחנו מגיעות למלון בארבע אחר הצהריים, צועדות ממגדל אייפל, בואך גשר אלמה, חולפות מעל הסיין ומגיעות אל פתח הארמון. שני בל בוייס מקבלים את פנינו ומברכים אותנו לאחר הצהריים נעימים. הם לא שואלים שאלות מיותרות ולא נראה להם מוזר שאנו נכנסות למלון, למרות שאיננו לבושות שאנל (מכאן אתם יכולים להבין שכדאי מאוד לבקר באחד המלונות האלה, גם אם אין כל כוונה להתארח בו, שהרי רק לראות אותם זה קסם). חולפות על פני הקבלה ומגיעות למתחם הגאלרי. את פנינו מקבל רב המלצרים, האחראי באותו אחר הצהריים על המתחם. הוא מושיב אותנו ליד אחד השולחנות ואני מתחילה להתבונן. מתבוננת בתפאורה המדהימה של הסרט שאני נמצאת בו, מרגישה כמו ניצבת בהפקת ענק בה מככבים ידוענים לצד אנשי עסקים, אילי נפט מהאמירויות לצד דוגמניות עמוקות מחשוף ואני.

אל השולחן נגשת בריגדה של אנשי צוות, האחת מניחה תפריט, השני מוזג כוס מים והשלישית מקרבת אל השולחן את עגלת המאפים והעוגות היוקרתית. התפריט מכיל קטגוריות שונות, אבל אנחנו כמובן קופצות היישר אל תצוגת האופנה של הקינוחים, כך נקרא הפרק הזה בתפריט של הגאלרי – DEFILE DES DESSERTS. אחרי עלעול מעמיק, אנו בוחרות את שעת התה המפורסמת בחתימת כריסטוף מישאלק LE GOUTER MICHALAK. "בחתימת" משום שמישלאק כבר לא עובד באופן יומיומי במטבח של פלאזה אתנה, אבל הוא היוצר, הוא מחלקת הקריאייטיב אם תרצו ולאחר שהוא יוצר, הצוות מייצר.

שמים לב לכל פרט ופרט (צילום: שרון היינריך)

ההזמנה נשלחת למטבח, ובנתיים עוסקים ב"דרסינג" של השולחן. מפיות כותנה נפרסות עליו וכלי כסף כבדים מונחים עליהן. הנה מגיעות צלחות מעוטרות בדוגמא אדומה עדינה, ולידן מונחים ספלי שתייה עם עיטור זהה. כל פרט נלקח בחשבון והתחושה הזו מדהימה. הבריגדה מתייצבת שוב. האחד מחזיק מגש רחב ידיים עליו מונח מבנה מיוחד המורכב משלוש קומות, עליו מונחים הקינוחים של שעת התה. "השף שלח לשולחן גם מיל פיי וניל מקורמל ורליג'יוז קרמל-בר-סאלה" אני מחייכת חיוך גדול, איך הוא ידע שזה בדיוק מה שהייתי בוחרת אם רק הייתי יכולה לאכול כל כך הרבה. חברת בריגדה נוספת מניחה את הקינוחים על השולחן ומלצר נוסף שנעמד לידה מגיש לה את השתייה, שוקולה חם המוגש בקנקן מסורתי ונמזג אחר כבוד לכוס. מתוך קנקן כסף ממורק מוזגת החברה מעט חלב לתוך כוס השוקולה, כאילו בקשה לדלל מעט את מתקפת הסוכר שמתרחשת על השולחן.

ממה מתחילים? האמת היא שגם בלי שני הקינוחים הנוספים שנשלחו אל השולחן, הרי ששעת התה הזו מספיקה לפחות לשני אנשים. היא עולה 44 יורו והיא כוללת שתייה חמה ואת כל החטאים הקטנים הבאים (החטאים מגיעים בצורת מיני קינוחים והם יכולים להשתנות מפעם לפעם על פי העונה): טוסט בריוש עם בננה ולימון ליים, ורין (קינוח כוס) מוס שוקולד מטורף הנקרא MOUSSE HYSTERIK, ורין קרמל וניל וטונקה, ורין טירמיסו עם מנדרינה וקפה, נגיסוני שוקולד קרוקנטיים, טארטלט מנדרינה קפה, שו (פחזנית) קרמל-בר-סאלה, מקרון יוזו (לימון יפני) וקוקוס, מיני מיל פיי וניל עם קרמל, ומרנג עם קצפת ואגוזי לוז.

אני יודעת, אפשר להתעלף (צילום: שרון היינריך)

אני בטוחה שרק מלקרוא את זה בלוטות הרוק שלכם עובדות ללא הפסקה, תארו לכם מה זה לטעום את הכל. כמובן שזה כמעט בלתי אפשרי לסיים כזה דבר, ולכן מומלץ לחלוק. התחלנו במיל פיי הוניל המקורמל, אני מאמינה שמיל פיי צריך לאכול כמה שיותר קרוב לזמן הרכבתו, משום שאני אוהבת את העלים שלי קריספיים וטריים טריים, לפני שקרם הוניל ריכך אותם. המיל פיי של מישלאק נהדר, הוא עשוי בצק עלים מקורמל וקריספי וקרם וניל משלושה סוגי וניל. כמות הוניל שהכונסה אליו לא הייתה מביישת 2 יחידות טארט וניל של פייר ארמה ביחד, ומי שמכיר את הטארט של ארמה יודע שיש שם יותר וניל מבכל קינוח ונילי אחר בעולם. אז זהו, שנמצא הקינוח הונילי יותר, עד כדי מעט מרירות, והוא מוגש במלון פלאזה אתנה. למי שאוהב וניל, מומלץ בחום לטעום את המיל פיי הזה ובדרך כלל הוא גם מוגש כמיני קינוח בשעת התה.

המשכנו עם המיני קינוחים ואת הרליג'יוז שמרנו לסוף, בכל זאת, מדובר באחת המנות המפורסמות של מישלאק וכדאי לשמור אותה לקינוח של הקינוחים. התחלנו עם נגיסוני השוקולד שהיו מושלמים, לאחר מכן עברו לורינים שהיו נפלאים אחד אחד. האהוב עלי ביותר היה באופן מפתיע קינוח מוס השוקולד, מזמן לא טעמתי כזה מוס עשיר, נהדר במרקמו ומאוזן כל כך במתיקות שלו, כלומר ממש לא מתוק. המשכנו אל המיני קינוחים הקטנים כשהבולט מביניהם היה המקרון יוזו וקוקוס, זאת למרות שאני לא חובבת של אגוז הפסח הזה, כאן הוא פשוט מושלם.

הקינוח האהוב עלי על צלחת מדהימה, כמו כל הכלים בהם הוגשו המעדנים (צילום: שרון היינריך)

ואז עברנו לקינוח 🙂 הרליג'יוז של מישלאק. השף פטיסיירים הצרפתים שמים דגש רב מאוד הן על הטעם והן על המראה. הקינוח הזה מביא את שני האלמנטים האלה במלוא עוצמתם. המראה, פשוט וואוו! הבצק הרבוך מצופה בבצק סבלה קראנצ'י ומעליו מרציפן עשי בצורה של מניפה עגולה, פשוט מרהיב! שלא לדבר על צורת ההגשה המיוחדת, על צלחת גדולה עם פופקורן מקורמל, טיפות קרמל, וריבועי קרמל. מזמן לא נהנתי כל כך ממראה של קינוח ומהגשה מושלמת שלו. הטעם, עומד באותה הרמה של המראה. הבצק הרבוך עדין ופריך, הקראנצ'יות של הסבלה מוסיפה עוד טקסטורה והקרם קרמל עם החמאה המלוחה מאוזן. התוספת הזו של המרציפן (במקום פונדנט) משדרגת את הקינוח ונותנת לו מתיקות שמשתלבת נהדר עם הקרמל המלוח. מבחינתי זו המנה המוצלחת ביותר והיא בהחלט ראויה להיות אחת ממנות הדגל של מלון היוקרה הזה.

שעת התה מסתיימת לה, אנחנו יוצאות אל הרחוב היוקרתי ונבלעות לנו במנהרות המטרו…לא, לא נפלה לנו אחת הנעליים ונותרה על המדרגות, אבל גם בלי זה הרגשנו כמו סינדרלה ולו לשעתיים קלות.

PLAZA ATHENEE

שלכם
שרון

מלונות נוספים בסדרה:
HOTEL SCRIBE
HOTEL SHANGRI LA
HOTEL PENINSULA
HOTEL MANDARIN ORIENTAL
HOTEL LE BRISTOL