ליסבון בבריסל, היה שווה רק בשביל זה (צילום: שרון היינריך)

כשהייתי בת 12 בקירוב, טסתי בפעם הראשונה לחו"ל. אז, היה נהוג לצאת את הארץ בפעם הראשונה בטיול הבת/בר מצווה. היום העולם קטן יותר ולא אחת אני נתקלת בילדים מדהימים בגילאים צעירים (6-8) המגיעים עם משפחותיהם לפריז, עורכים עמי סיורים קולינריים ומגלים בקיאות רבה בתחום. כמובן שיש מאחוריהם לעתים קילומטרז' של טיסות שלא היה מבייש גן אדם בוגר, בגילי למשל. העולם השתנה, ללא ספק. באותו טיול עשינו בערך חצי מאירופה ב 10 ימים, מכירים את הטיולים האלה? אנגליה, הולנד, צרפת ובלגיה, בכל מקום יומיים – שלושה, בלי זמן לעכל ובלי יכולת להבין מהיכן הגעת ולאן אתה הולך. אבל אני זוכרת, זוכרת את הסוכריות הבלגיות המדהימות שמצאנו בפונדק דרכים, עת שחקנו גמדים וענקים באוטובוס. זוכרת שעניתי נכונה על שאלת הגובה של מגדל אייפל וזכיתי בבושם בחנות בנלוקס בפריז, אותה חנות אליה מגיעים כל תיירי העולם כדי לרכוש בשמים ללא מע"מ. זוכרת את הברבורים בברוז' ואת מעדן השוקולד ופצפוצי האורז האדיר, שגרם לי לחפש אותו גם בפעם האחרונה בה ביקרתי בעיר הקסומה הזו. וכן, אני גם זוכרת את הפסל של הילד המשתין ליד הכיכר המרכזית בבריסל, שאכזב אותי בגודלו, בערך כמו שהמונה ליזה אכזבה, אבל סלחתי לה.

קפה סבלון, אווירה מדליקה וקפה לא רע בכלל (צילום: שרון היינריך)

 

מאז, הספקתי לגור בפריז כמעט חמש שנים, להצפין פעמים רבות לאמסטרדם, לקחת פעמים רבות את היורוסטאר ללונדון ולאחרונה התחלתי גם להכיר את בלגיה. הדרך אל בירתה של בלגיה, בריסל, מתחנת הרכבת GARE DU NORD הפריזאית, עורכת כשעה וחצי. נסיעה מהירה לכיוון צפון ובלי להרגיש אנחנו בתוך בלגיה. בדרך כלל, אני נוהגת לעצור בתחנת הרכבת של בריסל בדרכי לאמסטרדם, ומאז הפעם הראשונה בה ביקרתי בה כשהייתי ילדה, טרם חזרתי אליה לביקור של ממש. אז במסגרת המחקר שלי את המדינות המקיפות את צרפת, החלטתי שגם לשם עלי להגיע. לאחרונה ביקרתי גם בעיר הבלגית גנט המדהימה, עליה כתבתי כתבה ארוכה ומפורטת עם מגוון המלצות. אני חייבת להודות שגם אחרי הביקור בבריסל, גנט נותרה מבחינתי הדובדבן של בלגיה, אם תרצו, הקצפת שעל הוופל הבלגי.

 

בריסל חביבה, לא יותר מזה, היא נחמדה בדיוק לביקור של יום אחד. עיר אירופאית קלאסית, עם ארמון וכיכר מרכזית, כנסייה ובית עירייה, עיר עתיקה עם רחובות קטנים לצד שדרות גדולות ומתחמי קניות. לא נשבתי בקסמה ואני גם לא חושבת שאחזור אליה שוב בקרוב. נכון, השוקולד הבלגי נחשב לאחד הטובים בעולם, אבל לדעתי הוא מזמן ירד מגדולתו וכמובן שמאוד תלוי היכן רוכשים אותו. מותגים גדולים ותעשייתיים לא מושכים אותי, ולצערי רוב השוקולד המוצג בבריסל הוא מהסוג הזה. תוכלו למצוא את כל המותגים הללו בכיכר הסבלון המפורסמת כמו גם את הפטיסרי היחידה הנחשבת לאיכותית בבריסל וויטמר. לסיכום נקודה זו, לא השוקולד הבלגי ולא הפטיסרי, הרשימו אותי ולכן עברתי לחפש מקומות שאינם נמצאים במרכז התיירותי, כאלה שיש להם קסם אחר שלא שוחה בנהרות השוקולד הבלגי המתוק.

קפה סבלון (צילום: שרון היינריך)

 

חפרתי ומצאתי בעיר כמה פינות חמד קולינריות ששוות ביקור במקרה שאתם מזדמנים אליה. פינות החמד האלה לא ממוקמות (ברובן) ממש במרכז התיירותי של העיר, כך שיש להשקיע זמן על מנת להגיע אליהן. אגב, כאן המקום לציין כי התחבורה הציבורית בבריסל איננה מהיעילות שיש. לכן, קחו בחשבון שהגעה ממקום למקום, יכולה לעתים להיות ארוכה מהמתוכנן אם עליכם לנסוע אל מחוץ למרכז התיירותי בתחבורה ציבורית.

 

כשמגיעים לבריסל מפריז, מחפשים קודם כל קפה. מדוע? משום שהקפה בפריז לא ממש טוב ורק לאחרונה החלו לצוץ בה בתי קפה "משודרגים" המציעים קפה איכותי, המזכיר את הקפה המוכר לנו מארץ הקודש. אחד מבתי הקפה הנחמדים בהם ביקרתי בבריסל הוא CAFE DU SABLON הנמצא בקצה כיכר סבלון, בחלקה הדרום מזרחי. הקפה מעוצב בצורה מודרנית ומוקפדת, משלב בתוכו פרטי עיצוב המזכירים מאוד את העיצוב הדני המוקפד והמואר. את הקפה שלכם תצטרכו להזמין בקופה והוא יוגש לכם אל השולחן. מומלץ לשבת עם הפנים לרחוב ולצפות בכנסיית נוטרה-דם-דה-סבלון הניצבת ממש ממול לקפה ונכנסת אליו, בזכות קיר הזכוכית הגדול העוטף הפונה אליה. במקום מוגשים גם מיני מאפים, בראוניז, קוקיז, עוגות בחושות, קאפקייקס, סלטים וכריכים.

הפסקת קפה ליד כיכר השוקולד (צילום: שרון היינריך)

CAFE DU SABLON
26 rue de la Regence
1000 BRUSSELS
שעות פתיחה: פתוח כל השבוע, 07:30-20:00

אני אוהבת מאוד מקומות שהשתמרו עם השנים, כאלה שזקני העיר יכולים להעיד עליהם והם מצליחים לשמור על הרלוונטיות שלהם, למרות הטרנדים החדשים. כזה הוא RENARDY, בית קפה משפחתי שהוקם בשנת 1912 ושמר על ייחודו מאז ועד היום. הקפה מעוצב בצורה פשוטה מאוד, הוא מזכיר במראה שלו ביסטרו פשוט בפריז, אבל יש בו קסם כלשהו שקשה להסביר. אולי אלה קופסאות הפח הגדולות המכילות עשרות סוגים של קפה ולמעלה ממאה סוגים של תה, אולי אלה צנצנות הריבה הביתית הנרקחת במקום ואולי זה בכלל חלון הזכוכית הגדול דרכו אפשר לראות את הרחוב. המראה מקסים בעיקר ביום גשום, אז הופך השוקו החם המוגש במקום, למשמעותי יותר ולגימתו הופכת נעימה יותר, עת מביטים בטיפות הגשם מלטפות את החלון. אם אתם באיזור PORTE DE NAMUR אל תוותרו על גיחה קצרה לרנארדי, תרגישו לרגע באירופה של שנות ה 20 של המאה הקודמת וזה יעשה לכם נפלא.

רנארדי, בריסל של פעם (צילום: שרון היינריך)

 

הריבות המפורסמות של רנארדי (צילום: שרון היינריך)

MAISON RENARDY
111b Caussee de Wavre
B-1050 BRUSSELS
שעות פתיחה: שלישי עד שישי 07:30-18:30, שבת 08:00-18:00

 

ואם יש מקום שהייתי חוזרת אליו באופן וודאי הוא הפינה הקסומה ביותר שאיתרתי בבריסל, FORCADO – PASTELARIA. אף פעם לא נמשכתי למאפים הפורטוגזיים, הם נראו לי די משעממים ולמרות שיש מקום בפריז שנקרא "כמו בליסבון", המתחייב על הטובים ביותר בעיר, ויתרתי על החוויה. לפורקאדו הייתי חייבת להגיע, משום שהעיצוב של המקום והקסם שהוא מעביר משכו אותי. האמת היא שהוא לא מאוד מרכזי וההגעה אליו ארכה דקות ארוכות, כך שהוא היה חייב לעמוד בציפיות, והוא עשה זאת ביג טיים. פורקאדו הוא עסק משפחתי שנפתח לפני פחות משנה, זאת לאחר שהביקוש למאפים הפורטוגזיים PASTEIS DE NATA הלך וגבר והמקום הקטן יותר (הוקם ב 1982) שהיה שייך למשפחה כבר היה צר מלהכיל את הכמויות. הפסטיה דה נאטה הוא מעין טארט בצק עלים קטן עם מילוי קרם המזכיר פלאן אפוי כשלמעלה קראסט של סוכר מקורמל. אם תרצו, הפסטיה דה נאטה הוא הקרם ברולה של פורטוגל, רק עם בסיס של בצק עלים. אני יודעת, זה לא נשמע "וואוו", אבל כשעושים את זה כמו שצריך, מסתבר שזה לא רק מעולה, אלא גם ממכר.

העיצוב, העיצוב, כמה נעים וגם טעים (צילום: שרון היינריך)

ג'ואקים הבעלים של המקום, מסביר לי שהפסטיה דה נאטה הם הבייבי שלו והוא מקפיד על הכנתם על פי המתכון המשפחתי. "אנחנו ממשיכים להכין אותם בדרך המסורתית, הבצק עשוי ידנית והפסטיס מוכנסים לתנור בחום גבוה מאוד של 400 מעלות צלזיוס! האפייה לא ארוכה, אבל יש משמעות גדולה לחום הגבוה בו אופים אתם הפסטיה". אני מתיישבת לצד קבוצה של פורטוגזיות המתגוררות במקום. הן נראות עייפות והאושר שצובע את פניהן כאשר מוגשים להן המאפים משמח גם אותי. המקום מעוצב בצורה מאוד נעימה ומוארת, הרבה בזכות קירות הזכוכית הענקיים דרכם אפשר להרגיש כמעט ברחוב. גם כאן, הריהוט מזכיר מעט ריהוט סקנדינבי והצבע הכחול של הלוגו של המקום, המעטר את הקיר, משרה אווירה אותנטית ומרעננת.

"מלבד הפסטיה דה נאטה המקורי, אנחנו מתייחסים לקינוח הזה כאל מוצר שאפשר לעשות עליו וריאציות שונות". קשה שלא לקשר בין הרעיון הזה לבין הסצנה ההולכת ומתפתחת כיום בפריז של חנויות המונו-פרודקט. מוצר אחד, עמו עושים קולקציה שלמה של קינוחים. כך למשל האקלרים של כריסטוף אדם, המדלנים ברחוב מרטיר וחנות הפחזניות פופליני. גם כאן, בחרו לקחת מוצר אחד בסיסי ביותר ולהלביש אותו במגוון חליפות. אני טעמתי את הפסטיה הקלאסית, את זו עם הקפה ואת זו עם ממרח הספקולוס. אז איך להגיד את זה, אכלתי את הכובע של עצמי 🙂 הקינוח הזה פשוט נהדר וכשעושים אותו קום-איל-פו הוא אלוהי.

פסטיה דה נאטה, לחייך מאושר (צילום: שרון היינריך)

ראשית, התחלתי עם הקלאסי כדי להבין מה טעמו המקורי של המאפה. הבצק מושלם ועדין, המילוי נפלא, לא מתוק מדי, לא כבד מדי ועשיר בטעמי וניל וקרמל המגיע מהסוכר שקורמל על פני המאפה. עברתי לספקולוס שהיה טוב מאוד ומתאים לחובבי ז'אנר הממרח. בישראל, נוהגים לקרוא לממרח הזה ממרח לוטוס, אבל כאן המקום לתקן אחת ולתמיד – לוטוס הוא שם של חברה, לא של מוצר. המוצר הוא בעצם עוגיית הספקולוס (עוגייה המאפיינת מאוד את הולנד ובלגיה וגם את צפון צרפת) המוכרת לנו כעוגייה המוגשת לצד קפה. כיום יש כבר ממרחי ספקולוס, הן קלאסיים והן בתוספות של חתיכות עוגיות ספקולוס (קראנצ'), תוספת שוקולד, קפה ועוד.

מגוון גדול של טעמים, אל תוותרו על טעם הקפה (צילום: שרון היינריך)

ואז הגעתי אל הפסטיה עם קרם הקפה שאיך לומר, הייתה פשוט מושלמת. הקפה בו עושים שימוש במקום נהדר והשילוב הזה של הבצק עלים, עם קרם הוניל המקורי והקפה פשוט המיסו אותי. אני מוכנה לאכול כל יום כזה, ואם אפשר שזה יהיה בפריז זה יהיה נפלא 🙂

FORCADO
196-198 chaussee de Charleroi
1060 BRUSSELS
שעות פתיחה: שלישי עד ראשון 10:00-18:00

סעו לטייל!
שלכם
שרון