הפרי הכי טעים הופך לטארט מופלא (צילום: שרון היינריך)

לאחי ליאור ולי היו את קופסאות הגוגואים השוות ביותר בכיתה. לסבא הייתה חנות נעליים, כך שתמיד היו לנו קופסאות בנמצא, היינו עושים בהן חורים בגדלים שונים וככל שהחור היה קטן יותר, היינו רושמים לידו מספר גבוה יותר. המספר הזה סימל את כמות הגוגואים שהקולע היה מקבל אם היה מצליח להשחיל גוגו לתוך החור. לא ארחיב על טכנולוגית יצירת החורים המתוחכמת, אבל מדובר היה במלאכת יד של ממש שהושקעה בה מחשבה עמוקה. היכן נמקם את החור הקטן ביותר, היכן את הגדול ביותר, האם בחלק של המכסה הקרוב לקיר אליו מצמידים את הקופסא, האם דווקא בחלק הקרוב לזורק הגוגו. והאם החור הקטן יעניק לקולע 50 גוגואים או 100? כיצד נמשוך את הלקוחות אל הקופסאות שלנו, שאלות הרות גורל בגיל 10, מה אתם יודעים. 

 

הקופסא הייתה אמנם חשובה מאוד, אבל עץ המשמשים היה הכוכב האמיתי. ממש מתחת לחלון של סבא וסבתא ברחוב יותם 11 שבחיפה, גדל לו עץ משמשים ענקי שענפיו הגיעו לחלונות המפרסת הגדולה שלהם. בכל שנה היינו ממתינים ליהלומים הכתומים האלו שיבשילו כדי שנוכל לקטוף אותם מהעץ ולגרום לסבא להכין ריבה בכמויות כדי שלנו יהיו המון גוגואים. ואז, היינו מגיעים לארוחת שבת והעץ היה ריק ממשמשים, זה היה הסימן לכך שהגוגואים מחכים לנו בשקיות בבית. היינו עולים בהתלהבות לקומה השנייה וסופרים את השלל. את המשמשים עצמם פחות אהבתי באותה תקופה וגם לריבה פחות התחברתי, אבל לימים הפך המשמש לפרי האהוב עלי מכל הפירות ואני נוטה לחשוב שזה בגלל אותו עץ שליווה אותי בילדות.

אוהבת אותם בכל מצב (צילום: שרון היינריך)

משמשים אהובים עלי בכל צורה, אבל כשאני אוכלת אותם כפרי טרי הם חייבים להיות קשים וחמצמצים, אם אפשר עם לחי אדומה בבקשה. אם הם מגיעים בצורת ריבה אני מיד עושה בה שימוש לז'רבו של סבתא ארז'י. אגב, ריבת המשמשים הטובה ביותר שטעמתי בחיי היא ריבת המשמשים והוניל של חברתי כריסטין פרבר מאלזס. בשיא העונה אני אוהבת לפתוח אותם, להוציא מהם את הגוגואים ולשבת לי עם חצאי משמשים חמצמצים בקערית קטנה ליד המחשב. ומכיוון שאני כל כך אוהבת אותם, מבחינתי, אם כבר פירות בעוגה אז משמשים. החמצמצות שהם מעניקים לכל עוגה בה הם משולבים כל כך נעימה, חבל שהעונה שלהם קצרה.

---

טארט משמשים TARTE AUX ABRICOTS
רינג בקוטר 20 ס"מ

---

חומרים