שהשנה הבאה תהיה לפחות כמו קודמתה (צילום: שרון היינריך)

כל שנה מגיע הרגע הזה בו אני מסכמת את השנה שחלפה, השנה מדובר באחת השנים המיוחדות בחיי גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית. אני חושבת שהשנה הבנתי יותר ויותר כמה עצום כוחו של חלום, חלום שמגשימים וממשיכים לפתח אותו עוד ועוד. השנה החולפת הייתה שנה של שיאים, מפגשים מדהימים עם שף פטיסיירים, הגעה עם שף פטיסיירים צרפתיים לישראל, השתתפות בתוכניות טלוויזיה, שיפוט במשימות גמר של בית הספר "פרנדי" שנחשב לטוב ביותר בפריז בתחום הפטיסרי, מאות סיורים אתכם, אנשים מדהימים, שמגיעים אלינו מדי יום ונותנים לנו להוביל אתכם בשבילי הלב שלנו דרך בוטיקי הפטיסרי, השוקולטרי ומחוזות הקולינריה של פריז.

פינות אצל נועה תשבי בתכנית

והיה גם את היום הזה, ה 16.9.16, בו עמדנו גלי ואני מול סגנית ראש עיריית הרובע שלנו והבטחנו אחת לשנייה שנהיה ביחד כל החיים, בטוב וברע. קשה לי לתאר לכם כמה היה המעמד מרגש, אני חושבת שחלק גדול מכם ראה את האירוע ב"לייב" (נפלאות הפייסבוק) ורבים כתבו לנו שהם דמעו אתנו. אני לא יודעת אם אתם מכירים את הסיפור, אבל גלי ואני נפגשנו בסיור ממש לפני 4 שנים. גלי, אז מנכ"לית של חברת מחקר בינלאומית בישראל, הייתה בנסיעת עבודה למרוקו ובדרך חזרה עצרה בפריז לכמה ימים. בסיור גילינו שיש לנו הרבה מן המשותף, שתינו בעלות תשוקה אדירה לתחום הקולינריה, שתינו חלמנו ולא תמיד זכינו להגשים, נולדנו באותו תאריך לועזי (18.2), לא באותה השנה ובהמשך גילינו שגם נולדנו באותו תאריך עברי (אהבה נופלת מהשמים תאמינו לי). בסיור גם סיפרתי לגלי שנראה לי שהגיע הזמן לחזור לישראל, להכיר בן זוג ולהקים משפחה כמו שכתוב בספר, אבל אז התאהבנו אחת בשנייה. פשוט כך. מאז חלפו הרבה מים בסיין, מעבר של גלי לפריז, פיתוח משותף של העסק שלנו, נסיעות לכל מיני מקומות מרתקים ובעיקר חברות ואהבה גדולה.

קארל מרלטי מבקר בפעם הראשונה בישראל (צילום: שרון היינריך)

ולמה אני מספרת לכם את זה? גם כדי שתכירו קצת יותר, אבל גם כדי שתבינו שמאחורי כל הדבר הזה שנקרא PARIS CHEZ SHARON עומדות היום שתי בננות שעושות הכל מאהבה, מתשוקה לתחום ומרצון להגשים עוד ועוד חלומות. אני מאמינה שכאשר עושים מה שאוהבים אין גבול, תראו מה קרה לי…הסיורים שהם היום העסק שלנו, הביאו לי גם אהבה 🙂

ואחרי הנימה האישית, הנה מצעד הפוסטים שהכי אהבתם לאהוב השנה. לא מפתיע שכל הפוסטים הם כאלו שיש בהם מתכונים, למרות שלדעתי האישית הפוסטים המרתקים ביותר הם אלו המביאים את מאחורי הקלעים של מעבדות הפטיסרי בפריז. אבל עם תוצאות אי אפשר להתווכח 🙂

אהובת לבי (צילום: שרון היינריך)

 

פורסמה ממש בסוף השנה ותוך יום הפכה להיות חביבת הקהל. הוצאתי אותה מהמצעד כי היא לא ליוותה אותנו לאורך כל השנה וחשבתי שיהיה הוגן לתת לה מקום מיוחד משלה. מבין כל הקינוחים המרהיבים שאתם רואים אצלי בבלוג, מסתבר שעוגה בחושה היא היא המלכה האמיתית

כמה מילים אישיות לפני שאתם נכנסים למתכון. את המתכון הזה העלתי בערב יום השואה. החלטתי שאת ההנצחה של סבא וסבתא שלי אעשה בצורה מעניינת, צורה שנוגעת באנשים רבים, פחות עצובה, יותר עם תקווה. והנה, הפוסט האישי הזה שבו המתכון לעוגה שסבתא שלי ניצולת השואה הייתה נוהגת להכין לנו, הוא הפוסט האהוב עליכם השנה. יש משהו מדהים בבחירה הזו, אין דרך מיוחדת יותר לדעתי להנציח זכרו של מישהו, אלא במתכון. תודה לכם 🙂

תמשיכו לבקר, אתם הסיבה שאני כאן 🙂

שלכם

שרון