חופי נורמנדי, לא רק פלישה, גם צבעוניות מקסימה (צילום: שרון היינריך)

פרנסוואה-קסביאר הואט מכניס אותנו אל המרתף הגדול בו נחות להן חביות עץ אלון ענקיות, ביניהן קורי עכביש אותם אפשר לראות רק בזוית מסוימת בה חודרת קרן אור מבחוץ. "כל חבית כזו מכילה כ 10,000 ליטרים של קלבדוס בדרגות ישון שונות, יש גם חביות של 15,000 ליטרים" מסביר הואט. לשאלתי מספר בהתלהבות שגילה של חבית עץ האלון משמעותי מאוד לקלבדוס, לצבע שלו ולטעמו. "חבית ישנה מאבדת מהצבע שלה ומהארומות שלה עם השנים, לכן קלבדוס ישן נשים בדרך כלל בחביות חדשות שנותנות יותר טעם וצבע. לעומת זאת כשנרצה לתת לקלבדוס זמן להתיישן, נשים אותו בחביות ישנות יותר, כך שהקלבדוס לא יקבל מיד צבע חזק".

הצבעוניות הזו משגעת (צילום: שרון היינריך)

נורמנדי, חבל ארץ שקשה לתאר במילים. שעתיים בלבד של נסיעה ברכבת מפריז ואנחנו בעולם אחר לגמרי. מרחבים, ירוק בלתי נגמר המשתלב עם שדות אחרי הקציר, גלגלי חציר גדולים מונחים להם באמצע השדות עד שיבואו לאסוף אותם. פרות מדושנות שרועות באחו רחב ידיים בתנאים מרשימים. עצי תפוחים ואגסים, קלבדוס, סיידר, קממבר, לביראק, חמאה, שמנת, אוקיינוס, חופים. כשנוסעים במרחבים הירוקים, ובין שטחי החקלאות שנראים ממש כמו שמיכת טלאים, נדמה שכל הטוב מרוכז במקום הזה, אבל לצדו קיימת כמובן הפלישה לנורמנדי (6.6.1944) שנוכחת מאוד לאורך חופי הפלישה ומונצחת במוזיאונים שונים, אנדרטאות ובתי קברות ענקיים.

שדות ופרות, כמה יופי (צילום: שרון היינריך)

השפע הקולינרי של נורמנדי משכר (תרתי משמע), כמעט בכל מקום אפשר למצוא פינות חמד קולינריות ששוות המלצה, נדמה שגם חודש במקום הזה לא מספיק על מנת להכיל אותו. כשהחלטנו שנורמנדי היא יעד הטיול שלנו ידעתי שזה הזמן לממש את החלום הקטן שלנו, ביקור במבשלת הסיידר HUET בכפר הקטן קמברמר (לא להתבלבל עם קממבר), המייצרת את שיכר האגסים אותו אנחנו נוהגות לשתות בכל ביקור בארץ (כן דווקא בארץ) בדליקטסן, שם נחשפנו אליו בפעם הראשונה. ה Poiré (פוארה) הוא סיידר אגסים עם אחוז אלכוהול נמוך יחסית (סביב 3%), עדין מאוד ומתאים לאפריטיף, להגשה לצד גבינות וגם לצד פטיסרי ושוקולד. באמצעות תווית הפווארה איתרתי את מקום הייצור שלו ומיד תאמתי לנו פגישה, שהפכה לסיור פרטי עם פרנסוואה-קסוויאר, הבעלים של המקום.

מכונת קילוף התפוחים של הואט (צילום: שרון היינריך)

את הסיור אנחנו מתחילים במטעי עצי התפוחים, 300 דונם של שטח בו גדלים כ 12,000 עצי תפוחים מ 26 זנים שונים, כאן מתחיל הכל. "אני דור חמישי למשפחה של יצרני סיידר" מספר הואט. בתחילה היו למשפחה גם פרות, דבר מקובל מאוד בנורמנדי, שילוב של ייצור סיידר וגידול פרות לטובת חלב. בתקופה בה עסקה המשפחה גם בגידול פרות, היו עצי התפוחים מהזן הגבוה יותר (Pommier haute tige) משום שהפרות יכולות להגיע לתפוחים אם העצים נמוכים. "כבר 3 דורות שאין לנו פרות ולכן שתלנו את העצים מהזן הנמוך (Pommier basse tige). העצים הנמוכים יותר מניבים פירות מהר יותר, כשמרגע שתילת העץ עד מתן הפרי חולפות 5 עד 6 שנים (מהיר מאוד)".

הואט מסביר שזני התפוחים אותם בחרו לשתול הם איכותיים ביותר, מתוך סוגים רבים מאוד של זנים הקיימים בשוק. באגף האגסים הסיפור מעט שונה "את האגסים שלנו אנחנו מגדלים כבר כ 100 שנים, מכיוון שגידול אגסים הוא תהליך ארוך מאוד הרי שאנחנו עושים שימוש גם באגסים שלנו וגם רוכשים חלק מהאגסים. אלו שאנו רוכשים חייבים להיות אגסים נורמנדים, קרי שמקום גידולם בנורמנדי". לעצי האגסים אנחנו לא צועדים משום שהם מרוחקים מרחק של כמה ק"מ ממרכז הייצור.

בית המשפחה, כאילו נלקח מסרט (צילום: שרון היינריך)

בדרכנו אל מקום הייצור מצביע הואט על בית מרשים שנראה כאילו נלקח מסרט ומספר שמדובר בבית של סבו שקיים מאז 1900. לאחר שהלך האחרון לעולמו נותר הבית שומם והואט הצעיר מתכנן לשפץ אותו ולעבור לגור ביחד עם משפחתו בלב האחוזה. בכניסה לשטח הייצור מקבלים את פנינו ארגזי עץ גדולים ולידם משטחי בקבוקי זכוכית ריקים. "בין אוקטובר לדצמבר נקטפים התפוחים. קטיף התפוחים נעשה כבר באמצעות מכונות, כשאת האגסים קוטפים בשיטה ידנית משום שהם מאוד עדינים". הואט מדבר בהתלהבות על תהליך הפיכת הפירות החמוצים, מתוקים מרירים למגוון המשקאות, כשהחשוב ביותר הוא הקלבדוס.

קלבדוס להמונים (צילום: שרון היינריך)

"לאחר הקטיף מתחיל הבראסאז' (Brassage) שמתייחס לכל השלבים עד קבלת מיץ כלשהו מהפרי. התפוחים מוכנסים למכונה שמקלפת אותם, לאחר הקילוף מוציאים בצורה ידנית את התפוחים שלא ראויים לשימוש. משם עוברים הפירות למכונה שמועכת אותם למעין פירה תפוחים. לאחר מכן מועברת עיסת הפרי לכלי שבו מתקיים תהליך ההשריה (Maceration) במהלכו מתחמצנים התפוחים ולכן צבעם משתנה". זו אגב גם הסיבה שצבעו של הסיידר הוא כהה, משום שאסור להוסיף לו צבעים או להבהיר אותו. האגסים, לעומת התפוחים, לא עוברים את שלב החמצון משום שהשאיפה היא שהפווארה יהיה צלול ולא כהה מדי.

חביות היישון (צילום: שרון היינריך)

השלב הבא בתהליך הוא התמצית של נורמנדי מבחינתי, עיסת הפרי נכנסת למעין שטיחים המועכים אותה ויוצרים בעצם שני תוצרים שכל כך מסמלים את האזור. הראשון הוא ה"מו-דה-פום" (Mout de pomme) זהו בעצם מיץ התפוחים שעליו מבוססים כל המשקאות האלכוהוליים המיוצרים במקום וגם הויניגרט. התוצר השני הוא ה"מאר-דה-פום" (Marc de pomme), שהוא מעין שטיח של כל מה שנשאר מהתפוחים אחרי שהמיץ מוצה. את התוצר הזה מעבירה משפחת הואט למגדלי הפרות השכנים שמוסיפים אותו למזון שלהן, מדובר במעדן עבורן. סיידר ופרות, כל כך נורמנדי.

המוצר הראשון המיוצר מהמו-דה-פום הוא מיץ התפוחים הטבעי. מכיוון שבמו-דה-פום יש שמרים, הרי שכדי לקבל מיץ תפוחים יש לעבוד עם חומר הגלם במהירות, אחרת , תתקיים תסיסה והסוכר יהפוך לאלכוהול. את מיץ התפוחים מייצרים על ידי חימום המו-דה-פום לטמפ' של  80 מעלות צלזיוס ובכך הריגת השמרים שבתוך המיץ. לאחר מכן מסננים את הנוזל ומתקבל מיץ תפוחים טרי טרי ללא תוספת של סוכרים או חומרים משמרים, ולכן מרגע פתיחתו הוא פג תוקף אחרי יומיים שלושה. משקה נוסף המיוצר אצל משפחת הואט הוא הפומו (Pommeau) שהוא בעצם משקה אלכוהולי המיוצר ממו-דה-פום ומקלבדוס ביחס של 2:1 (לטובת המו-דה-פום). "על מנת שהשם פומו יינתן למשקה, עליו לנוח בחביות עץ האלון 18 חודשים. אצלנו הפומו נשאר בחביות כפול מהזמן הנדרש ולכן הטעם שלו עמוק ומאוזן מאוד".

הבית של יעל 🙂 (צילום: שרון היינריך)

אחד המשקאות המפורסמים ביותר המיוצרים מהמו-דה-פום הוא הסיידר כמובן, כשבתוכו יש חלוקה לסיידר עדין, חצי יבש וברוט. ייצור הסיידר מבוסס בעצם על תהליך די פשוט שמתקיים כאשר המו-דה-פום נח לו בחביות העץ. ככל שהזמן עובר אחוז הסוכר יורד ואחוז האלכוהול עולה. על מנת להחליט מתי לבקבק את הסיידר מודדים את כמויות הסוכר במשקה ולפיהן מחליטים מתי הגיע זמנו של הסיידר לצאת לשוק. כמובן שככל שהסיידר צעיר יותר, הרי שהוא מתוק יותר ופחות אלכוהולי.

אז איך נוצר הקלבדוס? את הסיידר שלא מבקבקים משאירים בחביות העץ הגדולות עד אשר אחוז האלכוהול בו מגיע ל 7%, או אז מעבירים אותו תהליך של דסטילציה (זיקוק) שבסופו מתקבל הקלבדוס. הקלבדוס מוכנס לחביות עץ האלון ליישון של שנתיים עד 50 שנים (מינימום שנתיים). "בחדר הזה נמצאת מכונת ה Alambic אותה מכונה המזקקת בעצם את הסיידר שנותר בחביות. אחרי התהליך מתקבל משקה עם אחוזי אלכוהול גבוהים מאוד. ישנה אפשרות לזקק בשתי צורות. אם מדובר בזיקוק פשוט, הרי שמ 7% אלכוהול ישנה אפשרות להגיע ל 70% בפעם אחת של זיקוק, אך אם מדובר בזיקוק כפול הרי שנגיע עד ל 70% אלכוהול בקלבדוס אחרי פעמיים של זיקוק". קלבדוס שזוקק פעמיים יכול לקבל את תו התקן של Pays d'Augs אם עמד בשאר התנאים המגדירים אותו כקלבדוס מאזור זה, הנחשב לקלבדוס באיכות הגבוהה ביותר.

את סיידר האגסים הזה אתם חייבים לטעום וגם להצטייד בכמה בקבוקים (צילום: שרון היינריך)

הואט משקה אותנו במגוון של משקאות, מתחילים כמובן בפווארה האהוב עלינו, ולמרות שאני לא שותה כמעט אלכוהול אני יכולה לשתות ממנו בקבוק שלם בלי הפסקה. לאחר מכן עוברים לסיידרים, כשסדר הטעימות הוא כמובן מהעדין ביותר לאלכוהולי יותר. הפומו מתגלה כמשקה נפלא, מצד אחד עשיר בטעם התפוח ומצד שני לא אלכוהולי מדי. מבחינתי מדובר בתגלית אמיתית והפומו הופך להיות אפריטיף הבית בתקופה הקרובה. לאחר מכן מגיעים הקלבדוסים וכמה שהם חזקים, לי הם חזקים מדי ואני בהחלט נשארת עם הסיידרים והפווארה.

במקום מתקיימים סיורים וטעימות, כמו כן ניתן לרכוש את כל המשקאות המיוצרים בו.
לאתר של הואט, מומלץ לתאם ביקור מראש.

מבושמות ונרגשות מהביקור המיוחד, המשכנו לנו בדרך הסיידר וחיפשנו פינות חמד קולינריות שאינן מכילות אלכוהול, רחמנא לצלן. הנה כמה המלצות על מקומות שכדאי לכם מאוד לבקר כשאתם משוטטים בנורמנדי:

איך אפשר לשתות סיידר בלי קממבר? CAMEMBERT
צרפת גבינות רבות לה, אחת המפורסמות שבהן היא גבינת הקממבר. את הגבינה הריחנית הזו ייצרו במקור בכפר קממבר שבנורמנדי, כיום רוב גבינות הקממבר מיוצרות מחוץ לנורמנדי והן לא עומדות בתקנים המקוריים של הגבינה. הקממבר המקורית עשויה מחלב בקר שאיננו מפוסטר, היא עגולה, משקלה כ 250 גרם ליחידה וקוטרה הוא סביב 10 ס"מ.

פרות הקממבר (צילום: שרון היינריך)

אז איך יודעים שהקממבר שלכם אכן מגיעה מנורמנדי? אמנם המילה "קממבר" איננה מוגנת ולכן גבינות המיוצרות מחוץ לנורמנדי יכולות לשאת את שם הכפר הקטן הזה. עם זאת המונח "קממבר מנורמנדי" Camembert de Normandie מוגן ולכן כל גבינת קממבר הנושאת אותו ואת הלוגו הקטן האדום צהוב, הרי שחזקה עליה שהיא מיוצרת בנורמנדי מחלב לא מפוסטר של פרות הגדלות בנורמנדי, וחלים עליה מגוון של תנאים.

אחד מיצרני הקממבר היחידים שנמצאים עדיין באזור קממבר הוא משק DURAND הנמצא ממש בצמוד לכפר מוצאה של הגבינה. הביקור במשק מעניין מאוד ונפתח בצפייה בסרט חובבני למהדרין (חובבני אך מלמד, יש להודות) המתאר את תהליך ייצור הגבינה. לדוראן יש עדר של 60 פרות האחראיות על ייצור חלב לטובת גבינות הקממבר. הפרות גדלות בתנאים נוחים למדי ואם אתם מתגעגעים לקיבוץ תוכלו לבקש לבקר אותן ברפת הסמוכה. ליד ויטרינת המכירה עומד לוח שעליו כתוב "היום 1642 ליטר חלב ל 720 קממבר". המוכר מסביר לי שלא בטוח שהמדד הזה ממש מאותו היום, אבל אלו בערך סדרי הגודל של ייצור הגבינה במקום, קרי ייצור בכמויות קטנות מאוד במלאכת יד.

הקממבר האחרונה שמיוצרת בכבר קממבר (צילום: שרון היינריך)

מדובר באחת מגבינות הקממבר הטעימות שטעמתי. המרקם מעולה, הקרום העוטף את הגבינה קום-איל-פו והטעם עשיר כל כך ולצד זה מאוזן. ניתן גם להזמין צלחת טעימות של כמה גבינות המוגשת בליווי פרוסות בגט וקונפיטורות שונות. אחת הריבות המיוחדות היא ריבת הסיידר מקלבדוס, כמובן שהצטיידנו גם בה.

לעמוד הפייסבוק של DURAND, מומלץ לתאם ביקור מראש.

והאחות של הקממבר, גבינת ה LIVAROT
אחת הגבינות הטעימות ביותר בנורמנדי היא גבינת הליבארו. היא אמנם פחות מפורסמת מהקממבר אך לא נופלת ממנה בטעם. מקור ייצור הליבארו, איך לא, בכפר קטן בנורמנדי ששמו ליבארו. ובניגוד למקום הייצור הארטיזנלי של הקממבר, ההמלצה הנוגעת לליבארו היא דווקא למרכז מבקרים מעניין המספר בצורה נעימה ומרתקת את סיפור חלב הפרות בנורמנדי וייצור הגבינות המקומיות.

גבינת הליבארו מגיעה בגלגלים קטנים המזכירים בגודלם את הקממבר. עם זאת, הטעם שלה עז יותר וצבעה כהה (סוג של כתום) ביחס לקממבר. הליבארו נמכרת בגלגלים של 450 גרם שסביבם מלופפים בין 3 ל 5 חבלי נצרים דקיקים והיא ארוזה בקופסת עץ עדינה.

הליבארו המפורסמת במרכז המבקרים (צילום: שרון היינריך)

מחלבת E.GRAINDORGE קיימת משנת 1910 ושוכנת באזור Pays d'Auges, אותו אזור בו מייצרים את הקלבדוס האיכותי ביותר. הגבינות המיוצרות בה נהנות מתו התקן של ייצור בנורמנדי ונושאות את הלוגו האדום צהוב המפורסם. במרכז המבקרים תוכלו לחזות בכל תהליך יצור הגבינה באמצעות חדרים וסרטונים מעניינים וכן באמצעות הצצה דרך חלונות למקום הייצור עצמו. כמובן שבסוף הסיור תגיעו לחנות שבה נמכרות כל הגבינות המיוצרות במקום ומוצרים נוספים. הטעימות ניתנות בנדיבות ואי אפשר שלא להצטייד בכמה יחידות לדרך.

לאתר של E.GRAINDORGE, מומלץ לבדוק את שעות הביקור מראש משום שהן משתנות בהתאם לתקופה.

לא לשכוח לערוך פיקניק (צילום: שרון היינריך)

פטיסרי פריזאית בדוביל JEAN-FRANCOIS FOUCHER
פריז היא בירת הפטיסרי הבלתי מעורערת, מרוכזים בה טובי השף פטיסיירים מכל צרפת ולעתים נדמה שאם כל אחד היה חוזר למקום מוצאו, הרי שצרפת כולה הייתה מלאה בפטיסרי נפלאות. כשיוצאים מפריז קשה למצוא הרבה פטיסרי מעולות, בכל אזור יש בודדות שעומדות באותה שורה עם הבוטיקים המפונפנים של בירת הרפובליקה.

ז'אן-פרנסוואה פושה גדל באזור בורדו. בגיל 15 התחיל את דרכו במטבח כשלמשפחתו לא היה כל קשר לבישול או לאפייה. בהמשך הבין שהתחום שבאמת מעניין אותו הוא הפטיסרי, קרי הקינוחים, וכבר בגיל 17 עבר במסעדת 3 כוכבי מישלן באזור ליון. בהמשך עבר באזורים שונים של צרפת, מסלול המאפיין מאוד את השף פטיסיירים הצעירים שמנסים לגלות עוד ועוד חומרי גלם, טכניקות ומקומות מעניינים לעבוד בהם.

הגינה של פושה (צילום: שרון היינריך)

"במהלך המעבר בין האזורים בצרפת, התאהבתי בנורמנדי. השילוב של הים, הכפר, החלב, החקלאות קסם לי". לאחר מכן השתלב כשף פטיסייר בחברת היאט ובסופו של דבר קיבל את משרת השף פטיסייר הראשי של הקבוצה ובילה חצי מהזמן בהיאט פריז וחצי מהזמן בנסיעות בעולם. את מי שתהיה אשתו לימים, הכיר פושה בבית המלון והשניים עברו לנורמנדי ופתחו את הבוטיק הראשון שלהם לפני 6 שנים. מאז פתחו את הבוטיק בדוביל ועוד בוטיק חדש ברואן.

הקינוחים של פושה מרשימים גם בצורתם וגם בגודלם. "אני אוהב את הנדיבות שבתחום הזה, אוהב שאנשים מרגישים את הטעמים ואם מוצר הוא טוב, למה שלא יהיה הרבה ממנו" מסביר פושה בצניעות. חלק מהקינוחים שלו מנוקדים בכל מני צמחי תבלין שנראים כאילו נקטפו הרגע מהגינה, והם לא רק נראים הם אכן נקטפים יומיום מגינת הירק והתבלינים של הזוג. "כל שבוע יש קינוח עם פרי אחר מהגינה, בחורף אני גם עושה קינוחים עם ירקות משום שאין הרבה פירות. כך למשל יצרתי קינוחים עם לפת, גזר, ארטישוק ירושלמי ועוד".

הומאז' לפרות הנורמנדיות (צילום: שרון היינריך)

אחד הקינוחים המשעשעים ביותר בויטרינה של פושה הוא הקינוח דמוי הפרה. "מדובר בקינוח שהוא מעין קריצה על נורמנדי והוא מכיל את כל הטעמים של האזור הנפלא הזה. תפוחים מקורמלים, קרם וניל וסבלה פריך של נורמנדי".

לאתר של JEAN-FRANCOIS FOUCHER
כתובת: 13 rue Desire le Hoc
14800 DEAUVILLE
שעות פתיחה: שלישי עד שבת 09:30-14:00 וגם 15:00-19:00, בראשון שעות הפתיחה זהות אך החנות נסגרת ב 18:00

עוגיות הסבלה הטעימות בעולם LES SABLES D'ASNELLES
אם יש משהו שאני יכולה לאכול בלי הפסקה הרי שאלו עוגיות הסבלה (חול בצרפתית). עוגיות חמאה עדינות ופשוטות, שגדולתן בפשטותן. יודע כל שף ופטיסייר שדווקא הדברים הפשוטים הם הדברים הקשים ביותר לביצוע, לא סתם נמדדים שפים על פי האומלט אותו הם מכינים.

שווה להגיע בשבילן עד לנורמנדי (ציום: שרון היינריך)

הכפר אנל מוכר במיוחד לאור היותו ממוקם בחופי הפלישה לנורמנדי (יוני 1944), אך כבר משנת 1904 מייצרים במקום המיוחד הזה את עוגיות הסבלה. המתכון עבר עם השנים מאב לבן ועד היום מייצרים את כל העוגיות במקום על פי אותו מתכון. חמאה משובחת מנורמנדי, קמח, סוכר וביצים. בהמשך נוצרו למתכון המקורי וריאציות ונולדו עוגיות הסבלה עם החמאה החצי מלוחה ועם הקקאו.

במקום נמכרים טארטלטים קטנים עם מילויים כמו גנאש שוקולד מעולה, או עוגיות סנדוויץ ממולאות בריבות מסוגים שונים כמו פטל, תותים, משמש ועוד ועוד. מעולם לא טעמתי עוגיות חמאה כל כך טובות, ואלה עם מילויי הפירות הן בדיוק העוגיות אותן אני חולמת כאשר אומרים לי עוגיות פרחים עם ריבה. את העוגיות ניתן לרכוש ביחידות, כמו כן ניתן לרכוש קופסאות פח משגעות ובהן עוגיות חמאה טריות טריות, ממש כמו פעם.

סכנה אמיתית, אי אפשר לעצור (צילום: שרון היינריך)

לאתר של LES SABLES D'ASNELLES
כתובת: 17 rue Southampton
14960 ASNELLES
שעות פתיחה: שני עד שישי 09:00-12:30 וגם 14:00-17:00.
שעות פתיחה בחודשים יולי אוגוסט: שני עד שבת 09:00-12:30 וגם 14:00-19:00, ראשון 09:00-12:30 וגם 16:00-19:00

מתוק באונפלור, GILLES et NICOLAS (מעדכון עוקבים של הבלוג מהשטח, יתכן שהסניף נסגר, תחת בירור)
בלב העיירה המקסימה אונפלור, נתקלנו בחלון הראווה של ג'יל וניקולא, המקום היה בתקופת הטיול חדש כך שהוא לא הופיע במחקר שלנו ושמחנו לגלות אותו בעצמנו. מותג הפטיסרי הזה החל את דרכו בעיר לה-אברה ולאחרונה התרחב גם לאונפלור.

אונפלור הקסומה (צילום: שרון היינריך)

ביחס לפטיסרי אותם פוגשים מחוץ לפריז, הרי שמדובר בפטיסרי צרפתית מודרנית יחסית עם ניחוח פריזאי. במקום מוצעים מגוון קינוחים אישיים כמו גם גלידות בעבודת יד, מקרונים ומתוקים נוספים. אחד המתוקים המיוחדים הנמכרים במקום הוא ה CAGOUILLES (חילזון). מדובר במרשמלו בעבודת יד מגולגל במרמלדות בטעמים שונים. השם ניתן לממתק הזה לאור צורתו הדומה לחילזון.

אגב, מיד עם כניסתנו לחנות קבלה אותנו אחת המוכרות ואחרי שהתחלנו לדבר ביננו בעברית התערבה המוכרת בשיחה וסיפרה שגדלה בקיבוץ חניתה. לא יאמן שגם בכפר הציורי הזה נמצאת נקודה ישראלית.

החלזונות (צילום: שרון היינריך)

לאתר של GILLES et NICOLAS
כתובת: 98 Quai Sainte Catherine
14600 HONFLEUR
שעות פתיחה: כל השבוע 10:00-19:00, שני 14:00-19:00

וד"ש לפרות (צילום: שרון היינריך)

חופשה נעימה
שלכם
שרון