יום בלוג שמח 🙂

אני זוכרת את הרגע הזה בו ישבתי בדירה השכורה שלי בחיפה, ברחוב רענן, באחד הוואדיות שיורדים מהכרמל, מקשיבה לתנים ולחזירי הבר שפקדו את החצר של הבניין ותוהה לעצמי האם ללחוץ או לא ללחוץ. החלטתי לעשות שימוש במקש ה"אנטר" של המחשב המיושן שלי (שאיתן אהב מאוד לתקן לי גם אם היה מדובר בפירוק ובהרכבה של שעות, העיקר שהד"ר יטפל) ושיגרתי את הפוסט הראשון שלי לאוויר העולם. לפני 8 שנים בלוגרים של אוכל בישראל לא היו רבים מאוד ותחום הפטיסרי הצרפתית כלל לא היה מוכר. החוויות שלי מהביקורים בפריז בערו בי והרגשתי צורך עז לשתף את העולם, לצעוק את מה שאני מרגישה. 8 שנים חלפו מהפוסט הראשון, איפה הייתי אז ואיפה אני היום.

בתחילה היו לי כל יום כמה כניסות ואם להודות רובן היו של חברים ושל משפחה שהרגישו צורך לפרגן. לאט לאט תפס הבלוג תאוצה והפך לאחת הסיבות המרכזיות בזכותן שמחתי לקום בבוקר. רוב הקוראים מכירים את הסיפור שלי, אבל אם לסכם בכמה מילים (כי לא לשם כך נכתב הפוסט הזה), הרי שהבלוג הוא בעצם הגורם שבזכותו אני בפריז, הוא זה שגרם לי לחלום ואיפשר לי להוציא מהפה את המילים – החלום שלי הוא לעבור לפריז ולחקור את תחום הפטיסרי בממלכת הקינוחים. אז כמובן שזה לא היה כזה פשוט והמקל של גבי ודבי (ילידי שנות ה 70 זוכרים?) לא ממש עבד לי, אבל בסוף זה קרה וכשנה אחרי לידת הבלוג נולד המעבר לעיר האורות. 8 שנים של כתיבה, 7 שנים של פריז וביניהן שנה אחת של התהוות של חלום.

הבלוג שינה את חיי

בלוג הוא עולם ומלואו, אם יש בכם אפילו את הסקרנות הבסיסית והרצון החרישי לכתוב, אני קוראת לכם לעשות את זה. לא בשביל העולם, אלא עבורכם, בשביל הלב שלכם. כשעושים דברים מהלב, מתשוקה, מאהבה אמיתית, הם מצליחים ובגדול. כבר 8 שנים שאני מרגישה שהבלוג הוא חלק בלתי נפרד מחיי, בזכותו גם פריז הפכה לחלק בלתי נפרד מההוויה שלי ואפשר להגיד שבזכותו גם הכרתי את ממוש אהובת לבי. הזרימה הזו עם המילים, אל מחוזות אחרים, אל מקומות שכלל לא תכננתי להיות בהם, אל רגשות שמעולם לא הכרתי בעצמי, הביאה אותי למקום בו אני נמצאת היום. נשואה לאשה המדהימה בעולם, בעלת עסק מצליח שחלק ממנו הוא הבלוג, אבל לא רק – כתיבה לאתרים שונים, שיתופי פעולה עם חברות ענק כמו גוגל, סרטונים שזוכים למאות מיליוני צפיות בעולם וכמובן החלק המדהים ביותר, הסיורים. הסיורים האלה שמזמנים לי בכל יום מפגשים עם אנשים מעולמות שונים, שהופכים לסוג של קהילה, עם חלקם נשמר הקשר, אצל חלקם נשארתי בגדר חוויה פריזאית, אבל מכולם אני לוקחת משהו, מכל אדם לפחות משהו אחד, וזה מרגש.

היום הזה BLOG DAY, החל ב 31.8 הוא יום בו בלוגרים מכל העולם ממליצים על בלוגים של עמיתים שלהם, אני רואה בזה משהו מקסים, פרגון הוא כל כך כייפי וממלא את המפרגן והמפורגן בתחושות נפלאות. יש כל כך הרבה בלוגרים נהדרים והיה לי קשה מאוד לבחור, אבל היום מחייב אז הנה כמה המלצות על בלוגים שאני כל כך אוהבת:

שירה אכילה
בלוג נפלא מאחוריו עומד יובל העוד יותר נפלא, חי בניו יורק וכותב משם מילים ומתכונים. הרעיון העומד מאחורי הבלוג הוא שילוב של שירים בעברית ומתכונים, וכמובן שגם תמונות מקסימות. יש משהו מאוד מרגש בקשירת עולם השירה העברית למתכונים, לאוכל. אני אוהבת רעיונות שהם מחוץ לקופסא, נכנסתי לקרוא מתכון של עוגת מאצ'ה מקרפים וזכיתי בשיר של זלדה. ככה זה אצל יובל, תנסו 🙂

כנסו והתמכרו

פיית העוגיות
מה עוד אפשר להגיד על ענבל לביא שלא נאמר. אז אני אגיד לכם, רוב האנשים מכירים אותה כ"פיית העוגיות" מעין שם במה שכזה שמאחוריו מסתתרת אחת הנשים שאני מאוד מעריכה בתחום הבלוגים ומתכוני הקינוחים. לביא מתייחסת לעיסוק שלה בשיא הרצינות וכל מתכון שהיא מעלה הוא יצירת מופת. בעולם שבו אנשים רבים מחפשים קיצורי דרך, היא מחפשת דווקא את כל מה שדורש השקעה רבה, טכניקות מיוחדות ובעיקר טעם נפלא. היא לא רק מוכשרת, היא גם סופר צנועה ונעימה.

מפזרת רסיסים של עוגיות

קרוטית
רחלי קרוט, יש לי תחושה שרובכם מכירים את השם. שנים הייתה קרוט מאחורי מיזמים רבים כמו FOODPAGE, עמודי פייסבוק של מסעדות ושפים, חברות לתכנים דיגיטליים ועוד ועוד. אז גם היום היא שם, אבל בנוסף לזה היא גם אמא של בלוג חדש יחסית בשם החמוד קרוטית. האמת היא שאם יש מישהי שמגיע לה לקבל את הפרגון הרב שהיא מקבלת זו קרוט, כי כשאתה עסוק בנתינה מגיע לך גם לקבל. הבלוג אמנם צעיר מאוד, אבל הכותבת יוצקת אליו את כל הידע העצום שצברה ואת ים הכישורים שלה. היא מתייחסת אליו בשיא הרצינות, חוקרת, בודקת ומטפחת. יש בו מתכונים מכל הסוגים ואפילו מתכונים שמזכירים לי את סבתא שלי ההונגריה.

הנתינה מחוללת קבלה, קרוטית

מתוקים שלי
אחרי חן שוקרון אני עוקבת כבר כמה וכמה שנים, למעשה שתינו היינו בין הראשונים שפתחו בלוג בתחום הזה בארץ ושני הבלוגים שלנו נולדו די קרוב אחד לשני. גם שוקרון עברה שינוי גדול בחיים ומצאה בבלוג את הייעוד שלה, על כך אני מעריכה אותה מאוד. המתכונים שלה מדויקים ונגישים, הצילומים נהדרים והמקצועיות שלה ניכרת בכל פרט ופרט. כל מתכון של שוקרון שניסיתי הצליח והיא אפילו הצילה אותי אונליין עם מתכון מהיר לפיצה כשהבטחתי לממוש שאני אחראית על ארוחת ערב באחד הימים של חודש אוגוסט (גלי היא הבשלנית ואני האופה, למי שלא מכיר).

מתוקים שלנו

THE KITCHEN COACH
הגבר שבחבורה, עז תלם המקסים שהדבר הכי בולט אצלו הוא הצניעות והנחמדות אין קץ, נכון שאלו מאפיינים אישיותיים אבל הם משפיעים בצורה מובהקת על סגנון הבלוג והכתיבה שלו. תלם מתייחס לכל פוסט שלו כאל פרויקט לתואר שני, הוא חוקר ולומד ומנסה ולא מפרסם שום דבר בלי שהעביר אותו במעבדת הניסוי המפותחת שלו. הגישה שלו לחקור חומרי גלם לעומק, להבין את טכנולוגית המזון, אם תרצו ממש את הכימיה של החומרים מדהימה אותי בכל פעם מחדש. לאחרונה גם הוציא ספר נפלא שכולו כרובית, ככה זה אצל תלם, הולך על הסוף.

מורה נבוכים

גבישס
את מירב גביש הכרתי עד לפני כשנה רק וירטואלית, ואז גם נפגשנו והבנתי כמה האינטואיציה שלי הייתה נכונה. אשה יצירתית, מלאה בתשוקה לעשייה שלה, לעיצוב, לצילום, לבישול ולאפייה. הבלוג שלה נוטף יצירתיות וחיוביות ומלא פעמים אני אומרת לעצמי שבא לי להיות במטבח של גבישס. אגלה לכם שגם זכיתי להתארח אצלה בבית הכל כך מיוחד והתמונות המרתקות שלה שהפכו למציאות היו לא רק יפות, אלא גם מאוד מאוד טעימות. הלחם בסיר שהיא עושה – למות!

גבישס – תעשי לי לחם!!

פתיתים
טוב, את ההמלצה האחרונה והמאוד מאוד חביבה אני שומרת לגל ממליה מהבלוג פתיתים, אחריו אני עוקבת כבר כמה שנים, אבל לאחרונה אני ממש חיה את הבלוג שלו. מי שעוקב אחרי יודע שהחלום שלי הוא לטוס ליפן ובזכות ממוש החלום הזה גם עומד להתגשם ממש בקרוב. כחלק מההכנות לביקור הראשון שלנו בארץ השמש העולה (ויש מללללא הכנות) אני חיה ונושמת את הבלוג של ממליה. היכולת שלו לתעד בצורה מפורטת כל כך את החוויות שלו מיפן, החיבור האמיתי והטבעי שלו למקום הכל כך שונה הזה מרתקים אותי. אני ממליצה לכל אחד שאוהב אוכל ואסתטיקה לעקוב אחריו ואם אתם טסים ליפן אני לא רק ממליצה, אלא ממש מחייבת אותכם לקרוא את כל הפוסטים שלו על יפן, ויש הרבה כאלה.

תודה שהנגשת לי את יפן

ויש עוד כל כך הרבה בלוגים שאני אוהבת, מהארץ ומהעולם, אבל ככה זה כשצריך לבחור 🙂
שלכם
שרון