על השולחן של קוקו, ספרה האחרון וקינוחים של ארמה (צילום: שרון היינריך)

בפעם הראשונה אני רואה אותה באירוע השנתי של איגוד רלה דסרט, איגוד אליו שייכים 100 השף פטיסיירים המובילים בעולם. היא נראית לי דמות מיוחדת מאוד. לבושה טוניקה צבעונית, סרט מקושקש לראשה ואנרגיות של יצירה עוטפות אותה. היא מסתובבת בין השף פטיסיירים עם חיוך גדול ונראה שהם רוכשים לה כבוד רב. אחרי כמה דקות מכריזים שהספר של פייר ארמה זכה בתואר ספר הפטיסרי הטוב ביותר לשנה החולפת. ארמה עולה בצניעות המאפיינת אותו לבמה והיא איתו, קוקו ז'ובאר  Coco Jobard.

בפעם השנייה אני כבר מגיעה לבית ארמה ברובע ה 17 של פריז. מבנה צר בין שורת בניינים גדולים, בו יוצר הפיקאסו של הפטיסרי את יצירות האמנות שלו. ארמה עובד במטבח פרטי ביחד עם השפים הצמודים שלו המוציאים לפועל את כל החלומות שלו. חודש דצמבר, ארמה והצוות שלו מארחים אותנו לטעימות של קינוחי חג המולד וכשמדובר על קינוחי החג גם האווירה חשובה מאוד. ז'ובאר מסתובבת בין האורחים וארמה מציג אותה כמי שאחראית על התפאורה המיוחדת המתאימה לקולקציה שהוא רקח, כוכבים. כמו במטה קסם הפכה ז'ובאר  את השולחן שסביבו ישבו הנוכחים לסצנה מתוקה מתוך סרט על ערב חג המולד בכפר קטן באלזס. היא לוקחת נושא והופכת אותו לעולם שלם של צבע, מרקמים ותחושות. לא סתם מגדיר אותה ארמה כ"קומפליסה" (שותפה) שלו, הם חושבים ויוצרים בצורה דומה.

צבעונית ויצירתית (צילום: שרון היינריך)

"יש פעמים שאני עובדת על סטיילינג של צילום לספר חדש של פייר וכשאני רואה את הסט אני יודעת על מה הוא יחשוב, מה יפריע לו ומה הוא יבקש לשנות. לעתים אני משאירה בכוונה את התמונה כמו שהיא ומחכה לשמוע מה הוא יגיד. כמעט תמיד אני צודקת" מספרת לי ז'ובאר בעודנו יושבות בדירה החמימה שלה שברובע ה 20 של פריז. ז'ובאר, במקור קולט ז'ובאר, ילידת אזור פראנש קונטה במזרח צרפת, ממש מתחת לאזור אלזס, רצתה בכלל להיות שפית. כל חייה חלמה על בישול וכבר בגיל 5 החלה לבנות את ה"פייס מונטה" (קינוח שנבנה לגובה) הראשון שלה. "היו בו אמנם רק 5 פחזניות, אבל כילדה קטנה זו הייתה היצירה הראשונה שלי". בגיל צעיר עזבה את הבית והלכה ללמוד בבית ספר למלונאות, עבדה במסעדות שונות ובהמשך נדדה עם בעלה הצלם במספר מדינות.

ארמה, השראה גם עבורי (צילום: שרון היינריך)

בשנת 1974 הגיעו השניים לפריז, ז'ובאר התחילה לעבוד כטבחית במסעדה וממשה את אהבתה לבישול. "עשיתי הכל לבד והוצאתי בכל יום כ 120 מנות. כולם קראו לי SOS קוקו משום שעל כל שאלה בתחום הבישול תמיד הייתה לי תשובה. עשיתי הכל בעצמי במסעדה ועיתונאים רבים באו לסקר את העשייה שלי". בהמשך, אחרי הצעות רבות שקיבלה החליטה לעזוב את העבודה הפיזית במטבח והתחילה לכתוב טורים למגזיני אוכל ונסיעות נחשבים כמו SAVEURS, CUISINE ET VINS ועוד. "הרעיון היה שאני עושה הכל. חושבת על מתכונים, רוכשת חומרי גלם, כלים לצילום, מעצבת את הסט וכמובן כותבת ומנגישה את המתכונים. רק את הצילום עצמו לא עשיתי, זה כבר מקצוע נפרד".

גרה בכפר בתוך פריז (צילום: שרון היינריך)

ז'ובאר מדברת על העיסוק שלה ועיניה בורקות, היא משוטטת בדירה ושולפת ספרי מתכונים. על 80 ספרים מתנוסס שמה, ככותבת, כסטייליסטית או כמתכונאית. "כאן למשל עשיתי צילום לקינוח השוקולד "אולטים" של ארמה. שפכתי קקאו על משטח הצילום ופשוט נשפתי כך שמהמקום בו יוצב הקינוח תצא תנועה של אבקת קקאו" היא מספרת בהתלהבות. כשאני מנסה למקד איתה מה בדיוק המקצוע שלה, קשה לה להגדיר. "אני עושה הרבה דברים שכולם קשורים לשולחן, לאוכל, לסגנון חיים, קשה להגדיר את זה". אחד הדברים המעניינים שז'ובאר עושה הוא מה שהיא מגדירה "וולגריזסיון" של מתכונים. "לעתים אני מקבלת מתכון שהוא טבלה של חומרי גלם ממעבדה של שף פטיסייר ואני צריכה להנגיש אותו לקהל הרחב. אין קשר בין איך שיוצא מתכון ממעבדה לבין המתכון שבסופו של דבר מתפרסם, למעט חומרי הגלם כמובן".

כיום עובדת ז'ובאר בצמוד לארמה ומעורבת ביצירת הפרסומים לעיתונות של המותג, הספרים והאירועים המיוחדים. "העבודה מתבצעת אצל פייר בחדר. מדובר בעבודת צוות כשבעצם החשיבה היא ביחד. פייר מצייר את הקינוחים ולאחר מכן הוא מעביר אותם לייצור. את הטעם של הקינוח הוא יכול להרגיש כבר במהלך כתיבת המתכון. כשהקינוח כבר קיים חושבים ביחד על התמונות, על האווירה שרוצים ליצור. למשל בספר השוקולד האחרון של פייר, ביקש ממני שארל זנתי (שותפו  של ארמה) ליצור את הקאמה סוטרה של השוקולד. מספיקה לי מילה אחת או ביטוי כדי שאכנס לתוך העולם הזה ואדמיין אותו". את ספר השוקולד יצר ארמה ביחד עם הצלם סרג'יו קוואמברה והוא הושק במקביל לתערוכת צילומים מתוכו שבעיצובם הייתה מעורבת ז'ובאר. "הספר הזה היה חשוב ביותר לפייר ובאופן נדיר הצילומים שלו בוצעו בבית ארמה, כשפייר נוכח בהם כמעט כל הזמן. בדרך כלל הצילומים מבוצעים בסטודיו של הצלם ופייר לא נוכח בהם" היא מספרת בסיפוק רב.

מקור ההשראה של ז'ובאר, פייר ארמה (צילום: שרון היינריך)

כיום עובדת ז'ובאר על ספרים נוספים ומתכננת להוציא ספר על מאכלים מהאזור בו גדלה. "את מכירה את גבינת הקונטה?" היא שואלת אותי. "זה האזור ממני אני מגיעה. אני מאוד אוהבת את הקמפאן (הכינוי לאזורים הכפריים) אבל אני לא יכולה לחיות בלי פריז, לכן אני גרה כאן ברובע ה 20, שמכונה ה"קמפאן" של פריז. מלחששים שהנשיא לשעבר, הולנד, יעבור לבית שרכש כאן, הוא עומד להיות שכן שלי" היא מספרת לי בקריצה ומצביעה על הכיוון בו נמצא הבית המדובר. לפני שאני יוצאת היא שואלת אותי אם ראיתי את הציורים שעל הקיר. "אלו ציורים שציירה אמא שלי. אני מקווה שהצלחתי להסביר מה אני עושה, אי אפשר להסביר הכל במילים".

שלכם
שרון