טיפת הזהב והפרלינה (צילום: שרון היינריך)

הגבעה הזו תמיד נראית לי מסתורית, בכל פעם שאני מבקרת בה אני מרגישה כמו בסצנה של סרט צרפתי תקופתי. בפעם הראשונה הגעתי אליה במסגרת טיול בת מצווה, הושיבו אותי על כיסא בלב כיכר טרטר, הלא היא כיכר הציירים, ואמן מקומי גזר במספריים ישנים את הפורטרט שלי. במשך שנים הייתי בודקת אותו, בכל פעם מוציאה מהמחבוא המיוחד בין כרכי האנציקלופדיה העברית ומחזירה למקום, שלא יתקמט (בית רומני או לא?). כשהגעתי לפריז כתיירת בוגרת החלטתי שהיא תיירותית מדי עבורי, פחות התחברתי לאותו גוזר פורטרטים ולחנויות הרבות בהן מוכרים פוסטרים של טולוז לוטרק וקופסאות פח מתחזות לישנות של עוגיות LU.

קסם של גבעה (צילום: שרון היינריך)

אבל אז קראתי את הספר "נעלי סוכרייה" של ג'ואן האריס והבנתי שהגבעה הזו היא לא סתם גבעה, היא מיסטית, מרתקת, יש בה אנרגיות של כפר ואנשים שחיים באמת בסרט. דמיינתי את יאן ובנותיה רוז ואנני מציצות מחלון הדירה שמעל חנות השוקולד שבבעלותן, בוחנות את העוברים ושבים ורוקחות מזימות שוקולדיות. כמו בספר "שוקולד", גם כאן הצליחה האריס לגרום לי להתאהב עוד ועוד בשוקולד, בפריז והפעם גם בגבעה. גם אמילי שינתה את התחושות שלי לגבי המקום המסתורי הזה ובכל פעם שאני עוברת ברחוב לפיק, ליד בראסרי "קפה דה דו מולין" אני בטוחה שאני רואה אותה ממלצרת ובמקביל רוקחת מזימות שיכולות להתקיים רק במונמרטר.

פריז במיטבה על הגבעה (צילום: שרון היינריך)

הר הקדושים המעונים היה במאה ה 19 מקום מושבם של אמנים רבים כמו ואן גוך, פיקאסו, מודליאני וכמובן טולוז לוטרק, הצייר המזוהה כל כך עם הגבעה וזה שתיעד בציוריו בצורה מרתקת את חיי הבוהמה של אותה התקופה. בהמשך, עברו האמנים להתגורר במונפרנאס אך האופי שלה השתמר ועד היום היא מכונה על ידי רבים גבעת הציירים. רוב התיירים רגילים לפקוד את מונמרטר של מדריכי התיירים – כנסיית הסאקרה קר, המעלית המטפסת אל המרפסת העליונה, כיכר טרטר, חנויות המזכרות ומוכרי הצמידים ליד הקרוסלה. מעטים יוצאים מהמסלול התיירותי אל הרחובות הצדדיים של הגבעה הקסומה, הבית של דלידה הנצחית, מגרשי הפטאנק, גרמי המדרגות הבלתי נגמרים, הכרם הפעיל שמענביו מיוצר יין מונמרטר ועוד.

בשנים האחרונות הפכה הגבעה למרתקת גם מבחינת בוטיקי הפטיסרי והמתוקים שנפתחים בה. לא רק סניפים של רשתות הפונות לתיירים, אלא שף פטיסיירים מהשורה הראשונה המביאים אל הגבעה ניחוח מתוק ועדכני, בתי קפה מדליקים, הגלידה הטובה ביותר בפריז וכל אלה לצד בוטיקי מתוקים ותיקים יותר שהשתמרו. אז צאו מעט מהמסלול הרגיל והכינו לכם מסע מתוק באחד המקומות המיוחדים ביותר בעיר האורות.

טיפת הזהב של יאן מינגי La Goutte d'Or Patisserie
את יאן מינגי ראיתי בפעם הראשונה בשנת 2013 בריאליטי הפטיסרי הנחשב ביותר בצרפת "מי יהיה השף פטיסייר הגדול הבא". תכנית מרתקת שבה מתמודדים שף פטיסיירים שכבר עובדים במקצוע (בניגוד לתכניות של חובבים) על התואר השף פטיסייר הגדול הבא. את המתמודדים שופטים בכירי השף פטיסיירים של צרפת כמו כריסטוף מישלאק, כריסטוף אדם, פייר מרקוליני (הבלגי) ועוד.

הויטרינה של מינגי (צילום: שרון היינריך)

אחרי שהוכיח עצמו בתכנית והגיע עד הגמר הגדול, קיבל פנייה מהשופט מישלאק והצטרף לבריגדת השף פטיסיירים שלו. ברזומה שלו גם מעבדת הקינוחים של להדורה, סטורר (הפטיסרי העתיקה ביותר בפריז), ובתי מלון שונים. לפני כשנתיים החליט לפתוח את הפטיסרי הראשונה שלו באזור פחות תיירותי למרגלות גבעת מונמרטר. הרעיון שעמד בבסיס המקום הוא שילוב של פטיסרי עם בית קפה קטן, בו אפשר לטעום קינוחים טובים לצד קפה לא פחות טוב (לא עניין של מה בכך בפריז).

המקום עצמו קטן, מעוצב בצורה מודרנית ונקייה. במרכזו ויטרינת קינוחים אישיים בה אפשר למצוא מגוון של קינוחים המתחלפים בכל עונה. אחד האהובים עלי הוא השו פרלינה, פחזנית עם מילוי של קרם פרלינה שמינגי מייצר בעצמו. גם עוגות הנסיעה (עוגות בחושות) הנמכרות במקום נהדרות. בקרוב מתעתד השף פטיסייר להתחיל להעביר סדנאות פטיסרי בסמוך לבוטיק שלו.

נסו את העוגות הבחושות שלו, מעדן (צילום: שרון היינריך)

LA GOUTTE D'OR PATISSERIE
183 rue Marcadet
75018 Paris
שעות פתיחה: שלישי עד שישי 08:00-19:30, שבת 09:00-19:30.
מטרו: LAMARCK – CAULAINCOURT

ארנו לארר, ה MOF של מונמרטר Arnaud Larher
כמה דקות הליכה ועוד טיפוס של גרם מדרגות בלתי נגמר ואתם בחנות של ארנו לארר. מעניין מה היה חושב טולוז לוטרק על הקינוח שהקדיש לו השף פטיסייר המוכשר הזה? "הטולוז לוטרק" מורכב משילוב של ביסקוויט שוקולד, קרם שוקולד ומוס שוקולד מריר, מצופה בזיגוג שוקולד מריר. אולי כל המריר הזה מהדהד את חייו המרים של הצייר הנכה, שתיעד בציוריו את רובע האמנים שכה אהב, על הברים ומועדוני הקברט, התיאטראות, הקרקסים ובתי הבושת שבו, שאותם הכיר מקרוב. אורח החיים הזה נתן בו את אותותיו, וסופו שמת מצירוף עגום של אלכוהוליזם ועגבת.

הטולוז לוטרק, לחובבי שוקולד (צילום: שרון היינריך)

גם לארר אוהב את מונמרטר. את הבוטיק הראשון שלו פתח על גבעת מונמרטר הקסומה עם אשתו קרולין, אחרי תקופה שבה עבד במוסדות פריזאיים מפורסמים כגון דלויו ופושון. הוא החל להתעניין בעולם המתוקים כבר כילד. כשהיה בין 15 לקח אותו תחת חסותו שף פטיסייר מוביל מהעיר ברסט, שהכיר בכישרונו ולימד אותו את רזי התחום. ההשקעה השתלמה, ובגדול: בשנת 2000 הוכתר לארר לאחד השף פטיסיירים הטובים בצרפת. ב 2007 עלה עוד מדרגה, כשזכה בתואר הנחשק MOF (בעל מלאכת היד הטוב ביותר בתחומו), מדובר באחד התארים הנחשבים ביותר ברפובליקה. במקביל, משתייך לארר לארגון RELAIS DESSERTS, ארגון המאגד את השף פטיסיירים הטובים ביותר בעולם ובהם פייר ארמה, אאוקי, ז'אן פול אבה ואחרים.

מילפיי פרלינה, אתם חייבים לעצמכם אחד (צילום: שרון  היינריך)

קשה להחליט מה לבחור מהקינוחים המעולים של לארר, אבל לא רק קינוחים, גם שוקולד, מרשמלו, מקרונים ובקיץ אפילו גלידות. ההיצע הרחב נא בין קלאסיקות דוגמת מיל פיי לו מעניק לארר את הפרשנות שלו ורוקח אותו עם קרם פרלינה במקום קרם וניל, לקינוחים נועזים יותר כמו הקראיב העשוי ביסקוויט שקדים וקוקוס, קרם מוסלין עם וניל מדגסקר וחתיכות אננס טרי.

ARNAUD LARHER
53 rue Caulaincourt
75018 Paris
שעות פתיחה: שלישי עד שבת 10:00-19:30, ראשון 10:00-13:00.
מטרו: LAMARCK – CAULAINCOURT

צאו מהאזור המרכזי לרחובות הצדדיים של הגבעה (צילום: שרון היינריך)

בוריס לומה, פטיסרי קסומה עם קריצה יפנית Boris Lume

קינוח המאצ'ה המיוחד של לומה (צילום: שרון היינריך)

את דרכו בתחום הפטיסרי החל כבר בילדות, כמו רבים מהעוסקים בתחום בצרפת. לומה מספר שלדוד שלו הייתה בולנז'רי בכפר קטן. באחד החורפים הקשים שהה אצלו בכפר וסופת שלגים גרמה למשפחתו להשאר בכפר ללא יכולת לצאת ממנו. לומה זוכר עצמו יורד בלילה למאפייה ומסתכל על הבולנז'ר מבעיר את תנור העצים ומכוון את הגולאר. כבר אז חלם להיות אופה. בגיל 15 התחיל ללמוד בבית הספר "פראנדי" בפריז, בתחילה חשב ללמוד בולנז'רי אך התחיל במחלקת הפטיסרי על פי המלצת מוריו. מהר מאוד התאהב לומה הצעיר בתחום ובגיל 18 סיים את לימודיו בשני התחומים.

שימור וחדשנות במקום אחד (צילום: שרון היינריך)

בתום הלימודים התחיל לעבוד ברשת של בולנז'רי-פטיסרי פריזאית מוכרת, שם הכיר את מי שלימים תהיו אשתו, מיהונה שעבדה במחלקת הבולנז'רי. מיהונה, למדה בולנז'רי ביפן והגיעה לפריז על מנת להתמחות בתחום. לומה, שבכלל חלם לעבוד מחוץ לצרפת מצא את אהבתו וגם את האפשרות לעבור לתקופה מסוימת ליפן. אחרי שנתיים של עבודה בפריז עברו השניים לארץ מוצאה של מיהונה, שם החל לומה לעבוד בפטיסרי של ז'ואל רובשון. לאחר מכן עבד בביסטרו יפני בטוקיו ובשנת 2012 חזרו השניים לפריז. עד לפתיחת המקום שלו עבד לומה במטבחים נחשבים כמו הפטיסרי של סיריל ליניאק ופרדריק ללוס, עד שהחליטו השניים לפתוח מקום שיהיה שלהם.

פונדנט השוקולד המשובח של לומה (צילום: שרון היינריך)

בצורה המיוחדת לו, מצליח לומה לשלב פטיסרי קלאסית עם קריצה מודרנית עדינה, כך אפשר למצוא אצלו קינוחים קלאסיים לצד שילובי טעמים מודרניים יותר. אחד הקינוחים הקלאסיים הטעימים ביותר אצל לומה הוא טארט הלימון, העשוי, כמו כל הקינוחים שלו, בצורה אובלית. בצק פריך שזוף היטב, קרם לימון נהדר וקומפוט של לימון המעניק חמיצות נפלאה. קינוח אחר, שמגיע מהעולם היפני הוא קינוח המאצ'ה היפיפה, העשוי משכבות של ביסקוויט מאצ'ה, שומשום שחור וקרם מאצ'ה עם פטל. השילוב של התה הירוק עם הפטל מעולה. בנוסף לקינוחים הנהדרים, יש במקום גם מחלקת בולנז'רי עליה אחראית מיהונה, כך תוכלו למצוא במקום בגטים מעולים, מגוון סוגים של לחמים, מאפי בוקר מתוקים וגם מאפים מלוחים. אחד הלחמים הטובים ביותר של הזוג הוא הלחם הכל כך קלאסי, פה-דה-מי (Pain de Mie). מדובר בלחם רך ומתקתק, הנמכר אצל הזוג בצורה של קובייה, הוא משמש בעיקר לכריכים או לטוסטים והוא טעים טעים.

BORIS LUME
48 rue Caulaincourt
75018 Paris
שעות פתיחה: רביעי עד שבת 07:45-20:00, ראשון 07:45-19:00.

מטרו: LAMARCK – CAULAINCOURT

 

פריז של פעם (צילום: שרון היינריך)

גונטרן שרייה, כשצריך קצת מלוח Gontran Cherrier (לצערנו המקום נסגר לאחרונה)
במרחק של כמה בניינים נמצאת הבולנז'רי של גונטראן שרייה, בולנז'ר וגם שף פטיסייר שהחנות שלו בגבעת מונמרטר היא המקום האהוב עלי לטובת מהילת המתוק בקצת מלוח. שרייה, דור רביעי למשפחה של אופים, נולד באזור קלבדוס שבנורמנדי ובגיל צעיר עבר עם משפחתו לפריז. את ילדותו העביר בבולנז'רי שפתחו הוריו והיה זה אך טבעי שילמד את התחום בצורה רשמית בבית הספר "פראנדי". לאחר שסיים את לימודיו החל לעבוד בתחום, כשאחת מתחנות המפתח בקריירה שלו הייתה המסעדה של אלאן פסאר,  L'ARPEGE, המעוטרת בשלושה כוכבי מישלן. שרייה חלש על כמה תחומים – שוקולד, קינוחים ואפייה.

פה או שוקולה, בריאות הנפש (צילום: שרון היינריך)

בשנת 2010 פתח את החנות הראשונה שלו בפריז ובחר להתמקם בגבעת מונמרטר. העיצוב של המקום מיוחד מאוד, תקרה מעוטרת בעיגולים צבעוניים, מראות גדולות וחלון הפונה לרחוב ומכניס את הגבעה אל תוך הבוטיק. כשנכנסים לחנות ברור שמדובר בבבולנז'רי – פטיסרי בסגנון מעט שונה. לצד קלאסיקות כמו קרואסון, פה-או-שוקולה ובגט, יש גם יצירות מודרניות. כך למשל את הלחם השחור הראשון שראיתי בחיי פגשתי כאן, היה זה בגט שחור (צבע המתקבל באמצעות פחם טבעי) שהדהים אותי ביופיו. היום אפיית מאפים או לחמים שחורים הוא עניין מקובל בבולנז'רי המודרנית, אבל היה זה שרייה שהיה בין הראשונים להזיז לצרפתים את הגבינה.

עצירה מלוחה (צילום: שרון היינריך)

במקום תוכלו למצוא מגוון מאפים, לחמים, כריכים וגם קינוחים. לדעתי אגף הבולנז'רי של המקום מעניין הרבה יותר מאגף הפטיסרי, אל תוותרו על כריך הבגט השחור והסלמון.

GONTRAN CHERRIER
22 rue Caulaincourt
75018 Paris
שעות פתיחה: שני עד שבת 07:30-20:00.

מטרו: LAMARCK – CAULAINCOURT

 

עיצוב מדהים של בולנז'רי (צילום: שרון היינריך)

הגלידה הכי טובה בפריז הגיעה לגבעה Une Glace a Paris
גלידה בפריז, כמה פשוט השם אותו בחרו עמנואל ריו ואוליביה מנאר למקום שלהם. ריו הוא MOF של גלידות, בשנת 2000 הוא זכה בתואר הנכסף והוכתר כאחד מיצרני הגלידות הטובים ביותר בצרפת. המסלול שלו, עד הגעתו לבוטיק הגלידות, עובר בנקודות רבות ומגוונות בעולם הפטיסרי. הוא גדל בבית בו ספג את אהבת המטבח מאמו ומסבתו וכבר בגיל צעיר מאוד נמשך לעולם הפטיסרי. ברזומה שלו השתתפות ב 25 תחרויות, כששיאן בשנת 1999, אז זכה בתואר אלוף העולם בפטיסרי, ובשנת 2000, כאמור זכה בתואר ה MOF.

מיל פיי גלידה, קינוחים מדהימים וקפואים (צילום: שרון היינריך)

אחרי קריירה מרהיבה בה רקח קינוחים למסעדות יוקרה ולפטיסרי עילית, החליט ריו לחבור למנאר, שף פטיסייר בעצמו, וביחד פתחו השניים ביוני 2015 את הסניף הראשון של UNE GLACE A PARIS. הרעיון שעומד מאחורי המקום הוא גלידה מעולה מחומרי הגלם האיכותיים ביותר, סורבה במגוון גדול של טעמים וקינוחי גלידה מרהיבים ביופיים ובטעמם. את הגלידה ניתן לרכוש בקורנה (גביע וופל) או בכוסות בגדלים שונים. מבין טעמי הגלידה, מומלצים מאוד הוניל המעושן מהודו, פיסטוק ופריחת הדרים הוא עוד טעם נפלא, המדגים בצורה מדויקת את חשיבות השימוש בחומרי גלם איכותיים. אחרי שתטעמו את גלידת הפיסטוק של ריו ומנאר, תבינו היטב את ההבדל בין מחית פיסטוק אמיתית, לבין מחית בטעם פיסטוק. גלידת הקפה היא אחת הטובות שטעמתי, והיא מיוצרת מקפה איכותי מאיתיופיה, הנקלה בבית קליה ארטיזנלי של אחד החברים של ריו,

יש לי גלידה הכי טובה (צילום: שרון היינריך)

אחת ההברקות של ריו, המספרת גם את סיפורו כשף פטיסייר, היא גלידת המדוביק. עוגת המדוביק, היא אחת העוגות המפורסמות של קפה פושקין, בו עבד ריו, והיא עשויה משכבות של בצק רך, קרם של ריבת חלב, דבש כוסמת ועוד הרבה חומרי גלם עשירים. כהומאז' למדוביק, יצר ריו גלידה בטעם העוגה והיא אחת הטובות המוצעות במקום. בתחום הסורבה, הצליח ריו להפתיע גם אותי, כמי שפחות מתחברת לתחום הגלידות נטולות השמנת והקרם. הסורבה של ריו עשוי בצורה כזו שהוא נשאר יציב לאורך זמן ולא הופך מיד לשלולית צבעונית בטעם של פרי. בין הטעמים המעולים שטעמתי, לימון עם וניל, שנרשם כאחד המרעננים ביותר; תפוז גזר וג'ינג'ר, המהווה את ההפתעה הגדולה ביותר בתחום הסורבה, שילוב הטעמים הזה הוא אחד המיוחדים שטעמתי.

UNE GLACE A PARIS
44 rue des Abbesses
75018 Paris
שעות פתיחה: רביעי עד שישי 13:30-20:00, שבת 12:00-21:00, ראשון 11:00-13:30 וגם 14:30-19:00.
מטרו: ABBESSES

איך אפשר בלי שחור לבן בפריז (צילום: שרון היינריך)

הפטיסרי בקצה העלייה Gilles Marchal

ממש לא רחוק מהגלידה הטובה בפריז נמצאת הפטיסרי של ג'יל מרשל. בילדות, בזמן שחבריו בכפר הקטן שבאזור לורין (צפון מזרח צרפת) חלמו להיות שחקני כדורגל, חלם מרשל על עוגות. כבר בהיותו ילד קטן מאוד, התרגש לראות את סבתו מבשלת לארוחות משפחתיות ועושה שימוש בחומרי הגלם שהיו בחווה המשפחתית. הוא זוכר את עצמו ממיס שוקולד עם אמו ומייצר את הממתקים הראשונים בחייו. מרשל, כמו ילדים רבים בצרפת, בחר מוקדם מאוד את הכיוון המקצועי של חייו וכבר בגיל 14 התחיל לעבוד כשוליה אצל שף פטיסייר מפורסם בעיר מץ. שנות הניסיון שצבר, נתנו למרשל הצעיר את האפשרות לעבור לבירת הפטיסרי ולהתחיל לעבוד תחת השמות הגדולים של פריז.

קוגלהוף אלזסי בפריז (צילום: שרון היינריך)

מרשל התקדם ומהר מאוד הפך לסו-שף פטיסייר של מלון היוקרה קריון, אליו מגיעים עשירי ומנהיגי העולם. בהמשך עבד במלון פלזה-אתנה ובמלון בריסטול היוקרתיים. אחד התפקידים החשובים בקריירה שלו היה שף פיתוח המוצרים ב LA MAISON DU CHOCOLAT. אחרי עשרות שנים של ניסיון וחיפוש אחר המקום בו ירצה לפתוח את הבוטיק הפרטי שלו, התמקם בסופו של דבר מרשל בסוף שנת 2014, בגבעת מונמרטר. במעלה רחוב רוונייאן על פינה מקסימה, פתח מרשל את המקום שלו, והוא כל כך מזמין להיכנס אליו.

טארט טאטין על הגבעה (צילום: שרון היינריך)

קירות זכוכית גדולים, מכניסים את העוברים ברחוב אל הבוטיק, קשה שלא לעצור. אם תעמדו בתוך החנות עצמה, לא תפסיקו לראות עוברים ושבים עוצרים ובוהים במעדנים הנמכרים במקום. הפתיחות הזו לרחוב, הייתה חלק מהמטרה של בחירת המקום המסוים הזה לבוטיק. במקום תוכלו למצוא מגוון של קינוחים אישיים הנרקחים במעבדה הסמוכה על ידי מרשל וצוותו. המטבח, הממוקם ממש בצמוד למתחם המכירה עובד ללא הפסקה ומרשל מסביר לי שהרעיון מבחינתו הוא לייצר כל היום קינוחים טריים. לכן, הויטרינה לא מאוד עמוסה ובכל פעם מוכנסים אליה קינוחים חדשים. הקולקציה משתנה על פי חומרי הגלם העונתיים, אך כמו בכל פטיסרי, גם למרשל יש את הקינוחים הקבועים אותם תוכלו למצוא בכל עונה בשנה. כך למשל, תמיד תוכלו אצל מרשל את טארט השוקולד הנהדר, טארט טאטין וטארט הלימון עם נטיפי הקונקורד שמעטרים אותו.

טארט תפוחים (צילום: שרון היינריך)

קירות הבוטיק מעוטרים הדפסים בצורת עוגיות מדלין, עובדה המסגירה את היותו של מרשל "לורין", כלומר אדם שמגיע מאזור לורין. אזור זה מזוהה עם עוגיית המדלין כמו גם עם עוגת הקוגלהוף המפורסמת, שגם היא מאפיינת את אזור אלזס-לורן הנמצא על גבול צרפת-גרמניה.

GILLES MARCHAL
9 rue Ravignan
75018 Paris
שעות פתיחה: שלישי עד ראשון 08:00-20:00.
מטרו: ABBESSES

לחם לחם תרדוף (צילום: שרון היינריך)

לחם בריבוע PAIN PAIN
את הבולנז'רי-פטיסרי הזו ראיתי בפעם הראשונה כשירדתי בחלקו העליון של רחוב מרטיר המקסים, אל עבר החלק התחתון שלו שהוא נושא לכתבה בפני עצמה. הצבע הכחול העז של המקום לא מאפשר לפסוח עליו, אז כמובן שנכנסתי. "לחם לחם" הוא שם המקום שנפתח על ידי סבסטיאן מוביו, בולנז'ר צעיר שהבגט שלו הספיק לקטוף כבר ב 2012 את התואר "הבגט הטוב ביותר בפריז". התואר הזה הוא לא עניין של מה בכך, שהרי הבגט הנבחר בכל שנה הוא זה המסופק במהלך השנה לארמון האליזה.

קינוחים נהדרים ומאפים מופלאים (צילום: שרון היינריך)

בבוטיק יש מבחר גדול מאוד של לחמים, קינוחים והגזרה האהובה עלי, מחלקת מאפי הבוקר. למרות היותו של המקום קלאסי יש בו קריצה מודרנית וצעירה יותר גם בעיצוב הקליל וגם במגוון של מוצרים. כך למשל את השוסו-או-פום הקלאסי מחליף שוסו-או-פום עם קינמון. נשמע שינוי קטן מאוד ואולי אפילו מתבקש, אבל בעיר כמו פריז בה כמעט לא עושים כלל שימוש בקינמון בקינוחים או במאפים, הרי שמדובר בשינוי מרענן ואולי אפילו מעט חצוף. הבצק עשוי היטב והשילוב של התפוחים והקינמון נהדר ולמרות שאני לא מחובבי התבלין הזה מדובר לדעתי במאפה מעולה.

אסקרגו אגסים ושוקולד (צילום: שרון היינריך)

מאפה נוסף שקיבל זהות חדשה הוא האסקרגו, מעין מאפה של בצק עלים עשוי בצורת שבלול עם מילויים שונים. בד"כ המפורסם ביותר הוא הפה-או-רזה (לחם של צימוקים), זה עם הפיסטוק, השוקולד ועוד. ב"לחם לחם" תוכלו לטעום אסקרגו של אגסים ושוקולד. שוב, השילוב לא מפתיע אותנו וכבר נאפו בעולם עוגות אגסים ושוקולד, אך למצוא מאפה כזה בבולנז'רי צרפתית זה לא עניין שבשגרה. שילוב מרקמים וטעמים נהדר, לא סתם מדובר באחד ממאפי הדגל שלהם.

PAIN PAIN
88 rue des Martyrs
75018 Paris
שעות פתיחה: שלישי עד שבת 07:00-20:00, ראשון 07:30-19:30.
מטרו: ABBESSES

שלכם
שרון