אחד הקינוחים הטובים שאכלנו בטוקיו, מאצ'ה ושומשום שחור (צילום: שרון היינריך)

"מאיזה שדה תעופה אתן טסות?" שאלה אותנו נאוקו בהודעה. אריה, חברנו חד האבחנה, אמר שבטח היא רוצה לבוא לשדה. אבל למה לבוא לשדה? משפחה יפנית שהיינו איתה 3 שעות בלבד, היה מצחיק ומרגש ומעשיר וטעים, אבל לבוא עד לשדה התעופה? זה לא נתב"ג, זו טוקיו ונאוקו בכלל גרה בצד השני. בבוקר הטיסה קיבלנו שוב הודעה, ״אני כאן, בנריטה, חכו לי״. ואז היא קפצה עלינו מחויכת כולה, עם שקית ובה עוגות באומקוכן עליהן דברנו בארוחה וספרנו כמה אנחנו אוהבות אותן. כשנחתנו בפריז המתין לנו סרטון שהיא שלחה ובו אמה וחברותיה מתרגלות טקס תה מסורתי עם מורה לבושה בקימונו, כשהכיבוד הוא השוקולד של בונה והערמונים של קורסיגיליה שהבאנו מפריז. ״בד״כ טקס תה הוא שקט ומופנם, הפעם היה שמח״ היא כתבה.

מבט על טוקיו מכיוון אודייבה (צילום: שרון היינריך)

סיפור האהבה הזה ביננו לבין נאוקו ומשפחתה מתמצת את סיפור האהבה שלנו עם יפן. אהבה שהתחילה בחיבור ראשוני נהדר שהלך והתפתח לחיבור עמוק יותר. אנחנו לא מפסיקות לגלות בה עוד ועוד רבדים, לא מפסיקות להיות סקרניות לגביה ולשאול ולחקור ולמצוא מקומות שמעניינים אותנו במסגרת העשייה שלנו ובכלל. הנסיעה הנוכחית (השלישית שלנו ליפן) לא הייתה ממש בתכנון. כלומר כן ידענו שנגיע לטוקיו בתקופה המדוברת, אבל לא חשבנו שזה יגיע כל כך מהר. ואז ניצול הזדמנות, רכישת כרטיסים והופ יש לנו שבוע בטוקיו. בד"כ לא מומלץ לטוס טיסות כה ארוכות ולשהות ביעד רק שבוע, אבל המטרה הפעם הייתה קצת שונה – סלון השוקולד של טוקיו 2020 (עליו אכתוב בפוסט נפרד) ובוטיקי מתוקים בטוקיו שטרם חקרנו. 

כשיש תותים היפנים חוגגים (צילום: שרון היינריך)

בכל פעם שנפתחת הדלת נכנסים שניים שלושה אנשים, המקום קטן מאוד וכדי לתת לכל אחד שירות מושלם כמו שהיפנים מאמינים יש פיקוח על כמות הנכנסים. אז תמורת המתנה ארוכה זוכים בשירות נהדר, זה מצריך סבלנות אבל זה שווה את זה. במקום נמכרים מגוון של מאפים מלוחים ומתוקים, לחמים וגם קפה. ניתן לקחת או לשבת במקום (יש מספר קטן של שולחנות). אנחנו בחרנו כמה מאפים מתוקים וגם מלוחים כדי לאזן.

שניים שלושה אנשים נכנסים בכל פעם (צילום: שרון היינריך)

מכיוון שהגענו בתקופת התותים והיפנים מעריצים תותים, הרי שלקחנו מאפה אחד עם תותים ומאפה אחד עם תפוזי קומקווט. שניהם היו נהדרים, הבצק קראנצ'י והמילוי עדין ולא מתוק מדי. גם בגזרת המלוחים נהננו מאוד, מאפה הבצק עלים עם הפטריות והבשמל היה נפלא והזכיר לנו מעין בורקס מבצק עלים עם המון חמאה.

תותים רבותי, תותים (צילום: שרון היינריך)

אנחנו נכנסות אל הבוטיק שנמצא בשכונת ג'יוגאוקה ומרגישות שהעובדות כולן נדרכות. "אהההההה" הן משמיעות צליל פליאה ומצחקקות לעצמן. הן מבינות שהאורחות הגיעו וההתרגשות גדולה. גם אנחנו מתרגשות מאוד מהתגובות הנרגשות שלהן, יש בהן משהו כל כך תמים וראשוני. הן קוראות לאיטו (שעד אותו רגע לא היה לנו ברור אם הוא גבר או אישה) והוא מגיע במהירות מהבניין שליד. מהר מאוד אנחנו מבינות שאיטו לא מדבר אנגלית בכלל, גוגל תרגום עזר לו לכתוב לנו, אנחנו מעריכות עוד יותר את המאמץ.

כל קינוח ייארז כמו תכשיט (צילום: שרון היינריך)

פיננסיה מייפל ועוגות הערמונים הממכרות (צילום: שרון היינריך)

אחרי חילופי מתנות וחיוכים אנחנו מקבלות הסבר על המוצרים ובוחרות כמה מאפים ביניהם קווין אמאן וסלסלת תותים (כי זו העונה). אבל גולת הכותרת של המקום היא ללא ספק עוגות הערמונים הקטנות הנמכרות רק בעונת הערמונים. מדובר במעין עוגה קטנה ולחה בטעם ערמונים, שבתוכה ערמון שלם, העוגה כולה טבולה במעט שוקולד שמוסיף לה מתיקות עדינה. מדובר במעדן של ממש ולשמחתנו שמנו יד על הקופסא האחרונה שנמכרה העונה "אנחנו מייצרים כמות קטנה מאוד וכשנגמר מחכים לעונה הבאה" מסביר איטו באמצעות תוכנת התרגום. אז אם אתם בטוקיו בעונת הערמונים אתם חייבים לעצמכם את המעדן הזה.

בננה וקרמל, שילוב קוסמי (צילום: שרון היינריך)

ממוש מאוד אוהבת בננות ואם הן מגיעות בעוגות או במאפים אז בכלל (כן, יש גם דברים בהם אנחנו שונות, זה אחד מהם). אז הפעם בחרנו על פי הטעם שלה מאפה עסיסי של בצק עלים, קרמל ובננה טרייה. הבצק היה נהדר והשילוב של הקרמל והבננה אמנם מוכר, אבל כאן הביצוע נהדר.


BAGUETTE RABBIT

המאפים של סודו, מהטובים שטעמנו ביפן (צילום: שרון היינריך)

גם כאן התור הארוך מסגיר את העובדה כי מדובר במקום מבוקש מאוד. בניגוד לפטיסרי הקטנה בה הוכנסו בכל פעם שני אנשים, כאן מוכנסים בכל פעם כעשרה אנשים שממלאים את החנות ורוכשים כמויות גדולות של מאפים. בעודנו עומדות בתור כמעט לא ראינו אדם אחד שנכנס למקום ולא יצא עם שקית מרשימה של מוצרים. אחרי שנכנסו הבנו למה.

הקסמים של סודו לצד הקפה של KANNO (צילום: שרון היינריך)

סודו מקבל אותנו בחיוך, הוא ישר מזהה אותנו מהאינסטגרם בו הצלחנו להתכתב בחיוכים ובנשיקות (אצלו לא הולך הקטע של גוגל תרגום). הוא מזמין אותנו אל מעבדת הייצור, שטח לא גדול ממנו הוא מוציא את כל היצירות המרשימות שלו. ביחד איתו עובדת אשתו, שניהם מחויכים מאוד ומנסים להסביר לי באמצעות עובדת שלהם שהם עושים הכל בעבודת יד ואופים בכל פעם כמויות קטנות של מאפים מתוקים ומלוחים שיוצאים טריים טריים אל מתחם המכירה. לשאלתי אם הוא מתכנן להגיע לפריז מסבירה לי העובדת המתרגמת שסודו מפחד מטיסות, כך שלצאת מיפן זה לא בדיוק בתכנון.

המאפה הטוב ביותר שטעמנו בטוקיו, וריאציה על קינוח המון בלאן (צילום: שרון היינריך)

בחרנו מגוון גדול של מאפים והנחנו אותם על מגש על פי חוקי המקום. אחרי שבחרנו לקח השף את המגש וביקש מאותה עובדת שתחליף את כולם כדי שיראו מושלמים. כמובן שלדעתנו כל מה שבחרנו נראה הקרם דה לה קרם, אבל לסודו היה חשוב שזה יראה הקרם דה לקרם פלוס. בין כל המאפים המעולים שבחרנו בלטו במיוחד שניים שהיו מעל כולם. הראשון, מאפה ממולא בקרם ערמונים ורום, וריאציה מיוחדת מאוד של קינוח המון בלאן רק במאפה. לא מתוק מדי, לא כבד מדי ועשיר מאוד בטעם של ערמונים ורום. המאפה השני שאני מוכנה לחזור ולאכול (כל יום) הוא קרואסון הטירמיסו שהפתיע אותנו מאוד. שילוב של בצק קרואסון, קרם פטיסייר עם קפה וקקאו, פשוט וואוו!

המקום שהשאיר אותי פעורת פה (צילום: שרון היינריך)

מדובר במלון שהוא עצמו יצירת אמנות של ממש, הוא משלב עיצוב מודרני ומסורתי, חפצי אמנות נדירים, גן חיצוני עם מפל, אולמות אירועים מרהיבים, מסעדות וכמובן שגם פטיסרי. לפני שבחרנו קינוחים הסתובבנו לנו בין המתחמים של הלובי והאולמות השונים, יצאנו אל הגן והמפל וחזינו בזוג יפני בלבוש מסורתי מצטלם לפי חתונה, וגם פקדנו את השרותים שהם בפני עצמם אירוע מיוחד. 

מלון שמארח חתונות רבות (צילום: שרון היינריך)

אוריגמי של שוקולד (צילום: שרון היינריך)

אבל לכבוד הפטסירי התכנסנו. בוטיק הקינוחים של המלון שנפתח לפני כשלוש שנים נקרא LIEN 1928 (קשר בצרפתית והשנה היא שנת פתיחת המלון). מדהים אותי בכל פעם מחדש כמה הערצה יש מצד היפנים לצרפת, עד שחלק גדול מחנויות הקינוחים וגם לא מעט חנויות אחרות נושאות שמות צרפתיים. העיצוב של המקום מדהים, מעל ויטרינת הקינוחים יש תקרה מרהיבה עשויה מ"קומיקו" שהוא סגנון יפני מסורתי של עבודות עץ. בנוסף לויטרינת הקינוחים עומדת במרכז ויטרינה שבה מוצגים השוקולדים המיוחדים של השף הנראים כמו עבודות אוריגמי רק משוקולד. 

ויטרינה מרהיבה (צילום: שרון היינריך)

קינוח הפיסטוק הזה הוא ערמומי יותר ממה שהוא נראה (צילום: שרון היינריך)

השף פטיסייר העומד בראש מחלקת הקינוחים הוא טקיה שונו המוכשר שבזכותו טעמנו שני קינוחים שהיו הטובים ביותר שטעמנו בטוקיו. הראשון, קינוח מרובע של מאצ'ה ושומשום שחור, שילוב שיכול להישמע כבד מדי לאור שני הטעמים העזים המובילים אותו. אבל הקינוח הזה הוא פשוט הברקה, מדובר בשילוב מופלא של מרקמים וטעמים ומראה יפני למהדרין. הקינוח השני שהדהים אותנו הוא קינוח הפיסטוק הנראה פשוט יחסית, אבל הטעם שלו פשוט אלוהי. שכבות של ביסקוויט, מוס וגנאש מוקצף, שילוב נהדר של מרקמים וטעמים שגרמו לנו לרצות ממנו עוד. 


LIEN 1928


פטיסרי UN GRAIN
אחד האזורים הכי מפורסמים והכי מתוירים בטוקיו הוא האומטו-סאנדו, השאנז אליזה של טוקיו. בדרך כלל אנחנו מגיעות לכאלה אזורים רק אם יש סיבה מיוחדת. בפעם הראשונה בה ביקרנו בעיר פקדנו את החנויות של חברינו השף פטיסיירים והשוקולטיירים הצרפתים שרבות מהן נמצאות באזור. הפעם הסיבה הייתה פטיסרי UN GRAIN (הגרגר). 

כשצרפת ויפן נפגשות (צילום: שרון היינריך)

מדובר בפטיסרי פרנקו-צרפתית מעניינת מאוד המתמחה בקינוחים קטנים ומהוקצעים. החלק הצרפתי הוא ללא ספק הקינוחים עצמם שנראים כאילו נלקחו מאחד ממלונות היוקרה של עיר האורות. החלק היפני הוא הדיוק ביצירה והעיצוב הנקי והמינימליסטי של המקום. מגוון הקינוחים גדול יחסית והם מסודרים בשורות מדויקות בויטרינה שנראית כמו ויטרינת תכשיטים. ניתן לקחת את הקינוחים או לשבת במקום על דלפק עץ קטן שמתאים בדיוק לשעת תה זוגית.

כמו חיילים יפנים (צילום: שרון היינריך)

שעת תה במקום, חוויה פרנקו-יפנית במיטבה (צילום: שרון היינריך)

אנחנו בחרנו כמה קינוחים שהיו נהדרים ולצדם שתינו תה יפני נפלא. אמנם המחיר לא זול, אבל היתרון בקינוחים הקטנים הוא שאפשר לטעום כמה בלי להרגיש עומס של מתוק. 


UN GRAIN

בולנז'רי נסתרת VANER
ממוש מובילה אותנו לשכונה מבודדת בלב טוקיו, תיירים לא ממש נראים בה והמקומיים מתבוננים בנו בחיוך. אני כל כך אוהבת להגיע לשכונות כאלה ואני עוד יותר אוהבת לגלות בהן מקומות קסומים וסמויים מן העין. יאנאקה היא שכונה צפונית מזרחית לשינג'וקו שללא התחקיר של ממוש לא היינו מגיעות אליה כנראה אף פעם. המלצה כללית לטוקיו, צאו מהאזורים התיירותיים, מחכים לכם מקומות פשוט מדהימים שיפתיעו אתכם מאוד.

כשדיוק יפני פוגש קרואסון צרפתי (צילום: שרון היינריך)

אנחנו צועדות מתחנת הרכבת על דרך ראשית ובשלב כלשהו פונות אל תוך רחובות קטנים יותר. אחרי כמה דקות הליכה הרחובות הופכים למעברים צרים מאוד ואני תוהה לעצמי "לאן היא לוקחת אותנו?". גם לגוגל מפות לא פשוט למצוא את המקום אבל כמה סיבובים קטנים ועקשניים בין הבתים ואנחנו מגיעות אל מתחם שבו כמה בתי עץ מסורתיים, באחד מהם ממוקמת בולנז'רי VANER.

שף מיאוואקי והקרואסונים שלו (צילום: שרון היינריך)

העלים האלה (צילום: שרון היינריך)

דלפק עץ קטן עליו 4 סוגים מאפים, מאחור מדפים עליהם כמה סוגי לחמים וזהו. לא עשרות מוצרים, לא כמה תחומי התמחות, רק כמה מאפים וכמה לחמים. כמה אני אוהבת מקומות שלוקחים נושא אחד ומתמקצעים בו עוד ועוד. אני מדקלמת את המשפט "ששין או טוטה מוי דסקא" (האם אני יכולה לצלם, בשפה מאאאוד יפה) ומקבלת אישור לתעד את גלגול הקרואסונים. מהר מאוד מגיע הבולנז'ר המקסים צוקסה מיאוואקי ומציג את עצמו. מתפתחת שיחה לבבית ומיאוואקי שמבין שאנחנו מגיעות מפריז מתרגש מאוד. "אתן רוצות לבוא לראות את המאפים בתנור?" הוא שואל בהתרגשות. הקרח נשבר והחום עולה כשאנחנו נעמדות מול התנורים הלוהטים שריח החמאה יוצא מהם.

אחד עם הל ואחד עם קינמון, וואוו! (צילום: שרון היינריך)

מיאוואקי מסביר לנו שאת אפיית הלחמים למד בכל מיני מדינות, בעיקר בדנמרק, בגרמניה ובנורווגיה והוא מחובר מאוד לתרבות הלחם והמאפים במדינות האלה. "את הקרואסונים והפה או שוקולה לימדתי את עצמי" הוא מסביר בחיוך הכובש שלו. אנחנו טועמות את כל המאפים – קרואסון, פה או שוקולה מאפה קינמון ומאפה עם הל. כל המאפים היו פשוט מעולים, הבצקים נהדרים, האפייה מושלמת והטקסטורה נהדרת. הפה או שוקולה של ואנר הוא מהטובים שטעמתי, מזכיר לי את "בלה סוכרה" בפריז בימים בהם פבריס לה בורדה ניהל אותה. כשאמרתי למיאוואקי את המשפט האחרון הוא כל כך התרגש והחיוך לא ירד מפניו עד שנפרדנו.


VANER


הקפה בטוקיו עולה 
סצנת הגל השלישי של הקפה בטוקיו בפריחה אדירה. בכל ביקור אנחנו מופתעות מחדש מהכמות הבלתי נתפסת של בתי הקפה החדשים הנפתחים בעיר. אנחנו פחות מתעניינות ברשתות גדולות אלא במקומות קטנים, בהם בד"כ יש מספר מצומצם של מוצרים, מספר קטן של מקומות ישיבה וקפה שנטחן במקום, לעתים אפילו נקלה במקום. ניסינו הרבה בתי קפה, לפחות 2 מקומות שונים ביום, הנה כמה שמאוד אהבנו.

סצנת קפה מרתקת בטוקיו (צילום: שרון היינריך)

במרחק של כמה דקות הליכה מפטיסרי מון סאן קליר ומבגט הארנב נמצא אחד מבתי הקפה הטובים ביותר בטוקיו FACTORY LABO KANNO COFFEE. המקום מעוצב בצורה מדהימה ובנוי משתי קומות, בקומה הראשונה בית הקלייה שבמרכזו מכונת קלייה גדולת ממדים וכן דלפק הזמנה בו ניתן להזמין סוגים שונים של משקאות קפה, כריכים מתוקים או מלוחים וכו'. יש אפשרות לקחת TO GO או לשבת במקום, אל תוותרו על ישיבה במקום.

מעבדת הקפה של KANNO (צילום: שרון היינריך)

קחו את מגש העץ שלכם וטפסו במדרגות אל הקומה השנייה, מובטחת לכם חוויה יפנית שקטה ומרגיעה. תוכלו לשבת לצד שולחנות עץ של יחידים, זוגות, או בכורסאות לצד שולחנות נמוכים יותר. האור המדהים שנכנס אל המתחם מהתקרה ומהחלון הענק שפונה אל הרחוב והשקט ששורר במתחם הופכים את החוויה למיוחדת מאוד. אנחנו שתינו קפה לאטה מהטובים שטעמנו בטוקיו וגם טעמנו כריך עם סלט ביצים שהיה נהדר. כל כך אהבנו את המקום שחזרנו אליו שוב.

הצמדנו למאפים של סודו את הקפה של KANNO (צילום: שרון היינריך)

קפה עשר DIX ANS
את אחת מכוסות הלאטה הטובות ביותר בטוקיו טעמנו בבית קפה DIX ANS (עשר שנים בצרפתית) שנמצא באזור שלא היינו מגיעות אליו אם ממוש לא הייתה מחפשת בתי קפה מעולים. בכלל, אני מודה על הזכות שיש לנו להגיע לכל מיני מקומות נדחים בעקבות המחקר שלנו את תחום המתוקים וגם התחומים שנושקים לו כמו קפה, חומרי גלם וכו'.


אז בעשר שמעוצב בצורה מדליקה וקוזית תוכלו לשתות משקאות קפה שונים, אנחנו בחרנו את הלאטה שהיה כאמור אחד הטובים ששתינו בעיר. לצד הקפה מוגשים במקום קינוחים מבית היוצר של פטיסרי לא רעה בכלל שנקראת DE BON COEUR (לב טוב בצרפתית). אנחנו טעמנו את עוגת השומשום השחור שהייתה פשוט אלוהית.


10 DIXANS

לא רחוק מהאזור בו שכן שוק הדגים המפורסם של טוקיו נמצא אחד מבתי הקפה המעניינים בהם בקרנו. המקום עצמו קטן מאוד עם מספר מקומות ישיבה בודדים, אבל הקפה מעניין מאוד. בתחילה חשבתי שהוא יהיה לנו חזק מדי משום שהצבע שלו מהכהים שראיתי והוא סמיך מאוד. במבט ישראלי זה נראה קצת כמו לאטה מקפה בוץ.

כהה וסמיך (צילום: שרון היינריך)

אבל כשטועמים, התמונה משתנה לגמרי, מדובר באחת מכוסות הלאטה הטובות שטעמנו. חמיצות מאוזנת, מרקם נהדר, מפתיע מאוד. לצד הקפה לקחנו דוריאקי, ממתק יפני מסורתי המורכב משני פנקייקים שבתוכם מחית מתוקה של שעועית אדומה. הדוריאקי היה מהטובים והלחים שטעמנו.

TURRET COFFEE

וטיפ לסיום:
אם אתם הרפתקנים ואוהבים להתחכך באוכלוסייה מקומית, להכיר קצת יותר לעומק את התרבות, יש לנו המלצה לחוויה מרתקת עבורכם – אירוח אצל משפחה יפנית. אנחנו בחרנו להתארח לארוחת ערב אצל משפחה יפנית המתגוררת כשעה נסיעה ברכבת ממרכז טוקיו, באזור כפרי ושקט. השידוך בוצע עוד מפריז, כשהתכוננו לנסיעה, דרך אתר ייעודי בשם NAGOMI VISIT. אחרי החיבור הראשוני התחלנו לקיים קשר ישיר עם נאוקו, המארחת שלנו ששיאו המפגש בטוקיו.

במטבח של נאוקו ואמא שלה (צילום: שרון היינריך)

רק על המפגש אפשר לכתוב פוסט (אולי באמת אכתוב…), אבל בכמה מילים – מדובר בחוויה מרתקת, אמנם הגענו לארוחת ערב אבל העניין הגדול היה החוויה של המפגש הבלתי אמצעי עם משפחה יפנית נפלאה וסקרנית שנתנה לנו ולו לכמה שעות, הצצה אל חיים בבית יפני מסורתי. נאוקו, אמה המשעשעת (חהחה, כך אומרים אמא) והילדים נאצ'י ומאשו קיבלו אותנו אל ביתם והכינו ארוחה של טמפורה, סושי סלטים וקינוח יפני מסורתי. דברנו על החיים בישראל, בפריז וביפן, דברנו באנגלית, ביפנית, בשפת הגוף, בכל שפה אפשרית, והצלחנו. הצלחנו לגשר על פערי השפות, על פערי התרבויות, צחקנו בלי הכרה והרגשנו איך העולם נהיה כל כך קטן סביב השולחן המקסים שהכינו לנו.

תחילתה של ידידות מופלאה (צילום: שרון היינריך)

את הסוף אתם כבר יודעים (ראו בתחילת הכתבה) והקשר עם נאוקו נמשך…היא כבר מתכננת להגיע לפריז.