GOUTER של מסעדת 3 כוכבים וגם פריז מתעוררת

ימים של שמש בעיר האורות, השמיים כחולים נקיים מעננים ורק מטוס אחד קטן משאיר אחריו פס לבן שמקשט אותם. מדי פעם כשאני רואה מטוסים חולפים מעל העיר, מעל המגדל, אני מדמיינת תיירים נרגשים שמציצים מהחלונות, רוכנים על הכיסא שלידם בניסיון לתפוס עוד זווית של מבט מלמעלה על העיר היפה בעולם. כבר כמה חודשים שאף אחד לא מציץ וזה כל כך מוזר.

בתקופה הזו אנחנו מטיילות בפריז, גומעות עשרות קילומטרים בשבוע ומנסות ליהנות ממנה כשהיא נקייה מרעשים, מתיירים ואפילו מכייסים. מצד אחד התחושה מדהימה, אפשר לצאת לטייל, לנשום אוויר ולראות מונומנטים נטו. מצד שני, פריז היא לא דוגמנית עירום, הבגדים שלה חסרים לה. האנשים, ההתרגשות, הצבעים, הצלילים. העיר הזו כל כך יפה כשהיא עוטה עליה את גלימת הקסמים שלה. היא מטלטלת, מרגשת, מסעירה, מרגיעה, היא עולם שלם.

בימים האחרונים היא מתחילה להתעורר. אנשים יוצאים לרחובות, הרצים חזרו לגדות הנהר ואפילו הגנים המדהימים של העיר נפתחו בדחיפת ראשת העיר אן אידלגו, אבל עדיין משהו כל כך מהותי בה חסר. פריז היא לא פריז בלי הביסטרואים, בלי בתי הקפה, בלי הכיסאות המכוונים לרחוב, בלי ההתבוננות על תיאטרון החיים, בלי הזוגות המשיקים כוסיות ומאמינים שהרומנטיקה תהיה שם לנצח, בלי המלצרים הנרגנים, בלי הסאונד. חודשיים וחצי שאין את הסאונד הזה אבל היום זה קורה! בתי הקפה, המסעדות והביסטרואים הפריזאיים נפתחים (בתנאי שיש להם טרסה בה ניתן לשבת).

אתמול בשיטוט היומי שלנו חשנו בהתרגשות גדולה מאוד ברחובות. השולחנות והכסאות שהיו עד עכשיו בערמות פריזאיות ויפות (גם בזה יש לפריז שיק) נפרסו ובעלי העסקים נערכו לפתיחה המחודשת. היום יחזרו הפריזאיים לטרסות והשמש שהם כל כך אוהבים תאיר להם את התפאורה הכי יפה בעולם, פריז.

ובמקביל, יאלצו בעלי המסעדות ללא הטרסה להמתין עוד קצת. בזמן שבאזורים אחרים בצרפת נפתחו כל המסעדות, הרי שפריז נחשבת ל"אזור כתום" (אחרי שירדה מרמת סיכון של "אזור אדום") ולכן טרם התקבל אישור לפתוח את המסעדות להן רק מתחם הסעדה סגור. בעלי המסעדות האלה, כולל מסעדות המישלן, מנסים להיות יצירתיים ולהמשיך לייצר אוכל וקינוחים גם במצב הלא פשוט הזה.

אחד המיזמים המקסימים ביותר בהם נתקלנו הוא ה LE GOUTER DE MANON. "גוטה" הוא בעצם החטיף של השעה ארבע אחר הצהריים. כל צרפתי גדל על המונח הזה והוא נחשב למרכזי ביותר בסדר היום הקולינארי של כל אזרח ברפובליקה. הילדים מסיימים את המסגרות הלימודיות בסביבות השעה ארבע, או אז מגיעים לקחת אותם ההורים או המטפל/ת ובדרך הביתה הם זוכים לקבל חטיף מתוק. אין ארון ממתקים, אין מגרת ממתקים ואין לשבת מול הטלוויזיה עם ערמות מרשרשות של חטיפים מתוקים ומלוחים. חטיף אחד ומיוחד.

אז מה עושה מסעדת 3 כוכבי מישלן שכרגע לא יכולה להאכיל לקוחות? מייצרת גוטה שניתן לשלוח הביתה, ואיזה גוטה! אורליאן ריבוואר, השף פטיסייר של מסעדת PAVILLON LEDOYEN של השף המוערך יאניק אלנו פנה אלי אתמול והציע לשלוח אלינו לצימר(ון) את הגוטה. לא תמורת תשלום ולא תמורת קידום, סתם כך, כי אנחנו בקשר טוב והוא רוצה שנטעם את היצירה שלו. אז היום אחר הצהריים הגיע אלינו משלוח של שעת חטיף ממסעדת 3 מקרוני מישלן. כמה פרטים, כמה השקעה ואיזה חומרי גלם משובחים. 

מדובר בעצם בשעת תה זוגית (רק בלי התה) המורכבת מכמה מוצרים המיוצרים כולם בעבודת יד ומגיעים בשיא טריותם. נתחיל עם הבריוש, וואוו! אחד הבריושים הטובים ביותר שטעמנו שיצא כנראה מהתנור ממש לפני השילוח, עשיר בחמאה ובטעם, עם סוכר גבישי שמוסיף לו מתיקות עדינה ולצידו צנצנת של ממרח פרלינה בייצור עצמי. טוב, אתם יודעים שפרלינה קונה אותי, אבל איזה פרלינה, עם מליחות עדינה ותחושה כאילו נטחן ממש עכשיו.

לצד הבריוש הונחו כמה שקיות ובהן מרנגים עדינים ללא סוכר טבולים בשוקולד מריר, שתי אצבעות של חטיפי שוקולד קריספיים וגם שקית של שוקטים (סוג של פחזניות) תפוחים ואווריריים. אבל השוקטים לא הגיעו כך סתם בתוך שקית, לידם הונח שק זילוף ממולא בקרם עדין עם ריבת חלב. הרעיון העומד מאחורי ההפרדה של השוקטים והקרם הוא לשמור על פציחות השוקט וטריותו ובנוסף כיף של מילוי עצמי ובחירת כמות המילוי (ברור שהרבה!).

ואז גם שלפנו מהשקית הגדולה טארט זוגי מרהיב עם פירות אדומים, קומפוט מפירות טריים ואפילו 4 דסקיות של בצק עוגיות, עטופות בנייר אפייה עם סימונים היכן להניח את העוגיות, לאפייה עצמית.

כמי שרגילה לפקוד את שעות התה במלונות היוקרתיים ביותר בפריז, התרגשתי מאוד מהרעיון הזה. כמה אנרגיות, כמה השקעה בפרטים וכמה רצון להמשיך ליצור, להמשיך להתפרנס ולהמשיך לשמח אנשים גם במצבים בלתי אפשריים. BRAVO!

שלכם
שרון