טוב זה כל כך מסוכן עד שעוד לפני שזה יצא מהתנור שלחתי הודעה ללורן השוטר החביב וביקשתי ממנו שיגיע מיד אחרי שאסיים לצלם, כדי להוציא את הקלוריות מהבית. לורן כמובן הסכים מיד ואנחת רווחה מהולה בריח בראוניז וקוקיז מילאה את הבית. בימים כאלה בהם אנחנו נמצאות 24/7 בצימר(ון) שלנו, צריך לשחרר כמה שיותר מהר את האויבים מהבית, אחרת יתכן ש 30 מטרים רבועים לא יספיקו לנו. 

הסגר כבר נגמר מזמן אבל באופן טבעי אנחנו יותר בבית, הסיורים הקולינאריים כרגע ב"הולד" ואנחנו מכירות על פה את כל הדרכים המובילות מהצימר(ון) שלנו לכל יעד בפריז. כן כן, אנחנו חורשות את העיר ברגל, ונהנות ממנה כל כך. כשאנחנו יותר בבית אני גם אופה יותר והשכנים והחברים מרוצים מאוד (לא משאירים אויבים בבית), מעניין מה יקרה בימים הקרובים כשכולם יעלמו לחופשות הקיץ, סכנה.

את המתכון הזה החלטתי להקדיש לשחר ולתום שעוזבים את פריז ביחד עם הנסיך סול לטובת הצד השני של התעלה, קרי לונדון. כשגרים מחוץ לישראל זוכים להכיר אנשים שהסיכוי להכיר אותם בחיים "רגילים" בישראל נמוכים מאוד. כאלה הם שחר ותום אותם הכרנו במסגרת כתבה שעשתה שחר על הסיורים שלנו, לחדשות 13. פגישה לכתבה הפכה לחברות ואיך שהם נכנסו לנו ללב הם כבר עוזבים. זה קצת עצוב, אבל התרגלנו לעובדה שכשגרים בחו"ל הקשרים יכולים להיות קרובים מאוד אך גם קצרים מאוד.

הייתה לנו פינה קבועה כזו במסגרתה תום שולח לקבוצת הוואטסאפ שלנו תמונות של קינוחים אותם הוא אוסף במסעותיו בעיר. מקומות טובים יותר, טובים פחות, הוא שולח ואני צריכה לחוות דעה. זה היה משעשע כי לא פעם הוא שמע ממני משפטים כמו "זה פאסה", "זה שנות ה 80" וכשהייתי כותבת לו שזה מקום משובח לא היה מאושר ממנו.

אז הפעם תום, לא מקום פריזאי מפורסם, סתם מטבח(ון) קטן אבל הרבה אהבה, קחו שיהיה לכם מתכון לדרך ואל תשכחו שאם אפור לכם מדי עם ליליבת אנחנו תמיד בצד השני של היורוסטאר.

בראוניז קוקיז
תבנית מרובעת בגודל 25X25

חומרים