עוגת השיש הכי טעימה בעולם

פעם כשעבדתי במקום ההוא היה לי שולחן קטן לבן מפלסטיק ליד החדר שסידרו לי מהלוגיסטיקה. הייתי מגיעה בכל בוקר מוקדם מאוד עם מזי ושושי וחוהל'ה. אלה היו שעות של חסד, לפני כל טירוף העשייה ולפני שהדברים הפחות דחופים מהלילה הפכו לממש דחופים. 

יום מתחבר ללילה, מתחבר ליום, לעתים כבר לא סופרים את השעות, עושים הכל כדי להציל חיי אדם ושמים בצד את החיים שלנו. זה מאוד ברור כשעובדים במקום ההוא, אין תהיות, אין חרטות, יש אמונה בדרך ותחושת אחריות שקשה לתאר במילים. מגדל אייפל על הכתפיים? תדמיינו את המשקל, הוא קטן ביחס לתחושה האמיתית.

השולחן הלבן היה לי מפלט, עליו שמתי את הלב שלי ולידו ראיתי אנשים מחייכים, משחררים מעט את הפנים העייפות, נטענים באנרגיה חדשה. מי שאוהב לאפות יודע שהקסם הזה שקורה כשמישהו מכניס לפה את מאפה ידיו, אין שני לו. וכך, בימים טעונים וקשים הייתי בוהה באנשים שנעצרים ליד השולחן, חלק רק חוטפים משהו לדרך ונשאבים חזרה לעבודה, חלק מתעכבים לידו מעט יותר, חלק מכינים קפה ומצטיידים בחתיכת נחמה, כל אחד והרגע שלו עם השולחן.

אחת העוגות הפשוטות, אך האהובות על כולם, שהייתה אורחת קבועה על השולחן הלבן מפלסטיק הייתה עוגת השיש הכי טעימה בעולם. נכון, יש מלא עוגות שיש הכי טובות בעולם, אבל במקום ההוא, העוגה הזו הייתה באמת הכי טובה בעולם, היא הייתה אור בלב של רבים בימים אפורים. כשהיה צורך בנחמה מחוזקת, הייתי מחדירה אליה במהלך האפייה קוביות שוקולד שהפכו להפתעות נגיסות במהלך אכילתה, מכאן היא קיבלה את השם ה"עוגה המוחדרת".

הפעם הכנתי אותה לממוש בצימר(ון) הפריזאי בטכניקה שלמדתי מחבריי השף פטיסיירים הצרפתים. במקום לערבל עם סכין או מזלג את שתי המאסות, חילקתי אותן לשתי שקיות זילוף ועם מעט השקעה וסבלנות יצרתי פסים של חום ובז' שהעניקו לעוגה מראה משויש מקסים. בנוסף, במקום סוכר רגיל עשיתי שימוש בשני סוגי סוכר חום, אחד מהם שנקרא מוסקובדו, פחות מוכר בארץ אבל אם אתם שמים עליו יד הרי שזכיתם בלוטו האירופאי. מדובר בסוכר קנים מלא לח, עשיר במולסה (דבשה), עם טעם עמוק מאוד שמעניק לעוגה ארומה של קירמול עדין.

עוגת השיש הכי טעימה בעולם
תבנית אינגליש קייק 30 ס"מ (או קצרה וגבוהה יותר)

חומרים 

הכנה