ואז פרסנו אותה.

כשהכנסתי את העוגה לתנור לא ידעתי למה לצפות, חשבתי שאולי מדובר בעוגה מסוג העוגות שהן הרבה יותר יפות לפני האפייה. כשממציאים מתכון בדרך כלל צופים מה יהיה המראה הסופי, הטעם, אבל תמיד יש את הרגע הזה שבו יש חשש שאולי התוצאה לא תהיה מספקת.

אז צילמתי אותה לפני האפייה ואמרתי לעצמי שאולי אחרי היא תהיה פחות יפה. התחלתי להסביר לעצמי שזו תקופת קורונה ויש לי זמן לניסויים ולא נורא אם בסופו של דבר היא תגמור בתור עוגה לקפה של ממוש ולא תצטלם. 

ואז היא התחילה לתפוח יפה בתנור, בכל כמה דקות בדקתי את מצבה וראיתי אותה מטפסת על דפנות התבנית והופכת להיות גבוהה ומגרה. מבחוץ היא נראתה בדיוק כמו שחשבתי, אבל לא ידעתי מה קורה בפנים. ואז פרסנו אותה.

ברגע אחד נחשפו מערבולות השומשום והשוקולד, שילוב דרמטי של אפור וחום שלדעתי הופך את העוגה למיוחדת מאוד. אבל הטעם, אוי הטעם, זה בעצם העיקר מבחינתי בכל עוגה או קינוח. השילוב הזה של שוקולד ושומשום שחור הסתבר כמשובח, השוקולד מעניק מתיקות והשומשום מאזן אותו באלגנטיות. גם המרקם עדין ולח מה שגרם לנו ולבנות מהגדה השנייה לחסל את העוגה באביב ימיה.