קבלו את הצימר(ון) דלקס הפריזאי שלנו!

ערב אחד הופיעה באתר מודעה של דירה מקסימה וכשראינו אותה מיד התאהבנו. בבוקר שלמחרת כבר ראינו אותה, ובעודנו נמצאות בדירה עם פרנסואה, הבעלים, הבנו שהיא חייבת להיות שלנו. ההתלהבות שלנו לא נעלמה מעיניו של פרנסוואה והוא זרם אתנו. לאירועי הפרק הקודם כנסו.

יום קבלת המפתח הגיע, פרנסואה המתין לנו בדירה עם "אטה דה ליו", מסמך רשמי בו מתעדים את תכולת הדירה ומעלים על הכתב את הציוד שיש בדירה, פגמים, בעיות וכו'. לפני שחתמנו על הנייר ביקש פרנסואה שנפתח את המקרר כדי שנוכל לבדוק אותו. כמובן שלא אומרים לפרנסואה לא, אז פתחנו אותו. במקרר המתין לנו בקבוק שמפניה צונן, היש קבלת פנים פריזאית מזו?

את הלילה האחרון בצימר(ון) עשינו בין ארגזים, נרגשות, קצת לחוצות (אני כמובן, את ממוש קשה להלחיץ), מאושרות וגם רוצות כבר להיות אחרי. בבוקר הגיעו טארק וכאמל חברינו מהשוק לסייע לנו במעבר. כמובן שהכנו להם שולחן של מאפים, שתיה וקפה אבל שני החרוצים האלה רק רצו לעבוד. 

ממוש המתינה לשניים בצימר(ון) דלקס ואני ניהלתי את הוצאת התכולה מהצימר(ון). לאט לאט נעלמו הארגזים, הרהיטים, ציוד המטבח(ון), הכל כאילו נשאב למקום אחר והצימר(ון) נותר ריק ודומם. המשלוח האחרון יצא לדרך ואני נותרתי לבד בחלל הקטן והריק כדי לאסוף דברים אחרונים.

הסתכלתי על הפרקט החורק ועל הקירות הריקים, נזכרתי ביום הראשון בו נכנסתי לצימר(ון) עם המזוודה שלי ועם החלומות, עם התשוקות ועם התקוות ושמחתי שאני עוזבת אותו עכשיו עם כל אלה ועוד. עם אהבה ענקית לממוש, עם חלומות חדשים, עם תשוקה שלא נגמרת לתחום בו אני עוסקת ועם הרבה תקווה לעוד ועוד חוויות.

פרק חדש מתחיל, אחרי כמעט 11 שנים הצימר(ון) זוכה לעיטור הכבוד, "דלקס". כמו שסיפרתי לכם בפוסט הקודם, התאהבנו בדלקס ברגע שראינו אותו, ידענו שכל מה שעברנו בתקופה האחרונה הוא חלק מהדרך למקום החדש שלנו, המואר, המרווח, זה שבו יתגשמו עוד הרבה חלומות.

אז כמו שהבטחתי, אתם זוכים להצצה קטנה לצימר(ון) דלקס, אבל לפני כן לסביבה שלנו. רבים דאגו שאם נעזוב את השכונה שלנו לא יהיה לי אייפל לרוץ לידו בבוקר. הסירו דאגה מלבכם, אנחנו ממש באותה השכונה, כמה דקות הליכה מהצימר(ון). אנחנו אוהבות את החלק הזה של הרובע ה 15, אוהבות את הקרבה לסיין, את הקרבה לשטחים ירוקים וכמובן את הקרבה למגדל שמזכיר לנו בכל יום שאנחנו חיות את החלום.

אגב, אם אתם מגיעים בקרוב לפריז, אל תוותרו על ביקור בטרוקדרו וצילום למזכרת עם הציור המרהיב של JR, אמן רחוב צרפתי מפורסם שניצל את העבודות שמתקיימות במקום לטובת יצירה מדהימה המדמה רחוב העובר מהטרוקדרו לאייפל כשהוא מוחק את נהר הסיין מהדרך, וכן זו אני בתמונה (היצירה צפויה להיות במקום עד ה 19 ביוני).

הדלקס שמצאנו נמצא במתחם של בתים חדשים יחסית במונחים פריזאיים, ממש מתחתינו גינה נפלאה שאנחנו מאוד אוהבות, ובה פנטזנו על הדירה, פנטזיה שהתגשמה מהר מאוד. אתם רואים, לעתים רק צריך להעז לחלום והדברים קורים.

הבניין מטופח ונעים ויש בו מעלית יותר גדולה מהמטבח(ון) בצימר(ון), אתם צריכים להבין שמדובר במעלית שהיא רולס רויס. בפריז ברוב הבניינים בהם יש מעליות, מדובר במעליות שהוכנסו לבניינים שנים רבות אחרי בניית הבניין. מכאן שהמעליות הוכנסו לפיר שבחדר המדרגות ולכן הן צרות וקטנות ומכאן גם הענקנו להן את השם "המעלית של הבגט", זה בערך מה שנכנס בה. לנו יש מעלית של בולנז'רי שלמה!

יש עוד כל כך הרבה דברים לתאר בדרך, אבל תכלס, לא באמת מעניין אתכם שיש שטיח מהמעלית לדירה ושיש סאונד של מלון כשצועדים עליו, רק חסרים אנשים בחלוקים במעלית.

ואז מגיעים לדלקס שלנו, המואר, המרווח, זה שנותן לנו אפשרות ללכת מחדר לחדר בלי להרגיש שדרכנו באותו המקום. זה נשמע לכם אולי מובן מאליו, אבל כשעוברים למקום כזה מצימר(ון) של 28 מטרים מדובר בשינוי עצום. סלון מרווח, חדר שינה נקי ומואר, מטבח מהאגדות שרק מחכה שאצלול לתוכו (כבר התחלתי) וטרסה ענקית שמקיפה את כל הדירה וצפה לה מעל הגינה הגדולה.

אגב בדירה יש כמה דברים משעשעים מאוד שאתם חייבים להכיר. למשל, תנור משולב עם מדיח, שמעתם על דבר כזה? גם אני לא, עד שראינו את הדירה. הפריזאים לא מבשלים הרבה בבית ולכן גם לא שוטפים הרבה כלים, מבחינתם חצי מדיח וחצי תנור זה די והותר.

או למשל בחדר השינה אין תאורה, כלומר בתקרה. לא מדובר בהפתעה, בדירות הפריזאיות הישנות אין בכלל חשמל בתקרה, רק בקירות, כלומר התאורה מגיעה מהצדדים. חשבנו שבבניין חדש יחסית יבינו את המחדל, אז חשבנו.

חדר ה"וידוואר", חדר הריקון. חדרון קטן בכל קומה שבו פתח לזריקת שקיות אשפה. אז כמובן שאני מכירה את הטכנולוגיה הזו מישראל, אבל היי, מדובר בפתח שמתאים לשקיות כה קטנות, כאלה שסבתא שלי הייתה מניחה במשולש שהיה מונח לה בכיור. זוכרים? טוב, ככה זה כשיש חצי תנור וחצי מדיח.

או למשל ארון שוקולד, סוף סוף יש לנו ארונות אחסון ומטבח אמיתי, כזה עם משטח עבודה ונוף לגינה. וכן, ארון אחד מוקדש רק לשוקולד. כרגע יש לנו בדלקס כ 13 ק"ג של שוקולד.

ככה זה כשגרים בפריז, יש דברים שתמיד ישארו תמוהים בעיננו, אנחנו מקבלות אותם באהבה ובשמחה ומבינות שזה חלק מהחבילה המקסימה הזו שאנחנו חיות. בנתיים אנחנו מתחילות להרגיש בית בצימר(ון) דלקס, מתרגלות לרעשים החדשים, לפרקט הלא חורק ולאור העצום ששוטף אותו.

חלומות מתגשמים, רק תחלמו.
שלכם, שרון