שעת תה עם מארי אנטואנט בורסאי

טיבו הלבוש כאילו נלקח מחצרו של לואי ה 16 מוביל אותנו אל השולחן שלנו, אנחנו עוברות בין שולחנות המסעדה המהודרים, וילונות מלכותיים מכסים קלות את החלונות מהם נשקף הנוף של הארמון. "וואלה" מכריז טיבו ומכניס אותנו אל חדר מרובע ואינטימי. "סלון מארי אנטואנט, כאן תתקיים שעת התה שלכן" הוא מכריז ונעלם.

הדלת נסגרת מאחורינו, טיבו והצוות נותנים לנו זמן להתאושש, הם כנראה יודעים שלפני שאנחנו צוללות לבריכת השמפניה, כדאי שנבין היכן אנחנו נמצאות. על השולחן כלי מטבח מאוספים פרטיים, ברקע נעימות תקופתיות ומולנו, במרחק נגיעה, ארמון ורסאי בו היינו ממש כמה דקות קודם.

ורסאי, אולי הארמון המפורסם בעולם, זה שהתחיל כבקתת ציד של לואי ה 13 והפך למקום משכנם של לואי ה 14, לואי ה 15 ולואי ה 16, שהגדילו והרחיבו אותו עד שהפך ליצירת המופת אותה אנו זוכים לראות כיום, סמל לפאר המלכותי של אותה התקופה.

בצמוד לארמון המלכותי, ליד האורנג'רי שהוקם בתקופת לואי ה 14, ממוקם "הגראן קונרטול" שנבנה בשנת 1681 על ידי האדריכל החביב על לואי ה 14, ז'ול ארדוואן-מנסאר. הגראן קונטרול היה מקום מושבו של הקונטרולר הראשי (המבקר הכללי של האוצר) והיה חלק בלתי נפרד מהאדמיניסטרציה של חצר המלוכה. ממש בתוך המבנה המרשים הזה נפתח בימים האחרונים מלון Le Grand Controle שמרגיש כמו חלק בלתי נפרד מהארמון עצמו. בעבר, מקום מושבו של הקונטרולר והיום, 14 חדרים וסוויטות של פאר מלכותי.

טיבו נכנס אל החדר ומוזג לנו במקצועיות שמפניה של וו קליקו. "הכוסות האלה הן מהאוסף הפרטי של דוקאס והעיטור שאתן רואות עליהן הוא זהב אמיתי" הוא מסביר בחיוך שניתן לראות בבירור גם מבעד למסיכה. אנחנו לוגמות מהשמפניה ולגמרי מדמיינות את מארי אנטואנט אתנו בחדר, ואז בתזמון מושלם נכנסת לחדר פמלייה של מלצרים לבושים כמו טיבו, ובידיהם שעת התה של השף פטיסייר אמריק פינאר, השף פטיסייר של המלון.

פינאר נבחר להוביל את מחלקת הפטיסרי של המלון ושל מסעדת הגורמה Le Festin של אלאן דוקאס, שאחראי על ההסעדה במלון. כאן המקום לציין שקבוצת דוקאס גם מפעילה את מסעדת Ore שנמצאת ממש בתוך ארמון ורסאי. דוקאס אוהב מונומנטים היסטוריים, עד לא מזמן היה הוא זה שניצח על מסעדת "ז'ול ורן" שעל האייפל. אחרי שהוחלט על החלפתו, פתח דוקאס את המסעדה השטה שלו שעוגנת למרגלות המגדל, כאילו להגיד אני עוד כאן.

את פינאר פגשנו לראשונה כשבילינו לילה באחוזה של משפחת לואזו בדיז'ון, שם עבד לצד השף פטריק ברטרון שלקח לידיו את ניהול המטבח המפורסם לאחר הסתלקותו מהעולם של ברנאר לואזו שחשש מאיבוד כוכב מישלן והחליט ליטול את חייו. אחרי 4 שנים במוסד המפורסם הזה, החליט פינאר להכנס לקבוצת דוקאס וקיבל לידיו את ניהול מחלקת המתוקים של המלון.

על השולחן הונח מתקן מכסף בן שתי קומות, כיאה לשעת תה בקומה העליונה הונחו חטיפים מלוחים ובקומה התחתונה מיני-קינוחים המבוססים על חומרי גלם עונתיים. בנוסף, הונחה ליד המתקן צלחת עם עוגיות שוקולד "את העוגיות האלה רוקח השף פטיסייר עם השוקולד המפורסם שמיוצר במפעל השוקולד של דוקאס" מסביר אחד המלצרים. שוב נסגרות הדלתות ואנחנו נשארות עם כל הטוב הזה על השולחן.

אחרי שזללנו את החטיפים המלוחים, שהיו נפלאים, עברנו אל המתוקים שבהם אתמקד כאן. כל הקינוחים הקטנים שטעמנו היו עונתיים למהדרין, למעט עוגיות השוקולד אותן ניתו לאכול בכל עונה. טארט קטן עם קרם פיסטוק ותותי בר שלגמרי אפשר לדמיין שהם מגיעים מהגינה בורסאי, ביס פבלובה עם אפרסקים מרעננים וכרית מטוויל מתקתק ובתוכו קרם רוברב וקומפוט של רוברב. כל הקינוחים היו נהדרים ועדינים, ממש כמו עננים קטנים של אושר.

עוגיות השוקולד של פינאר הן מהטובות שטעמתי, מדובר בשילוב נפלא של טעם השוקולד הדומיננטי מאוד של דוקאס שאני כבר מזהה ומרקם של אפייה מושלמת, אל דאגה אני עובדת על השגת מתכון.

בעודנו לוגמות עוד כוסית שמפניה, כי בארמון כמו בארמון, משתה הוא משתה, נפתחה הדלת ופינאר בכבודו ובעצמו נכנס לחדר הפרטי שלנו עם תבנית מדלנים חמימים שטעם דבש הערמונים שעלה מהם עדיין מלווה אותי. במקביל הונח ליד כל אחת מאתנו גביע כסף עם קרח ובו לימון שחור שבתוכו סורבה לימון מרענן.

פינאר מסביר לנו בהתרגשות על שינוי מקום העבודה שלו ועל האתגר הגדול שעומד בפניו לשנים הקרובות, וכמובן שגם מצייד אותנו במאפים לפינת בחירת הבוקר באינסטגרם שלנו (למי שלא מכיר, כל יום בסטוריז).

מדושנות ומבושמות, אנחנו מארחות בסלון שלנו (של אנטואנט הכוונה) את זו'ליאן רבה, המנכ"ל של המלון, שלוקח אותנו לסיור מקיף במלון. אנחנו עוברות בין המתחמים המרהיבים ומקבלות הסבר על כל פריט ופריט, על עבודת השחזור המיוחדת של הקירות, על רכישות של רהיטים מהמאה ה 18 שעברו שיפוץ ברוח התקופה עם התאמה למלון ועל השעות המיוחדות המוקדשות לאורחי המלון שיכולים לבקר בארמון כשהוא סגור לאחרים.

"עבדנו על הקמת המלון הזה 4 שנים וכמובן שהקורונה עיכבה אותנו בתהליך. הרעיון היה לשחזר את המבנה בצורה המכבדת את העבר ומאפשרת נוחות מודרנית של ימינו" מסביר רבה. 

"המסדרון הזה היה המסדרון שחיבר את הגראן קונטרול לארמון. ז'אק נקר, שהיה הקונטרולר (המבקר) הכללי של האוצר, היה דמות כל כך חשובה בתקופה של לואי ה 16, כך שסידרו לו גישה ישירה למלך" מסביר לנו רבה. אנחנו עוברות במסדרון המדובר ואני מדמיינת את נקר ופמלייתו צועדים בזריזות למלך להחתים אותו על צו כלשהו. בגרנד קונטרול התקבלו כל ההחלטות החשובות שאינן בתחום הצבאי, קרי החלטות שקשורות לכספים, לתנאים סוציאלים ועוד.

"את הכסא המאורך הזה מצאנו במכירה של רהיטים מהמאה ה 18 והתאמנו אותו לטפטים המיוחדים של החדר הספציפי הזה" הוא מסביר בהתלהבות בעודנו מסיירות ביחד אתו בסוויטה הגדולה ביותר במלון שמחירה כ 9,000 יורו ללילה (150 מ"ר). כמובן שבמלון יש גם חדרים פחות יקרים, מחירו של הזול מביניהם עומד על כ 1700 יורו ללילה.

אנחנו ממשיכות בסיור ומכל חלון ניבטת אלינו פיסה מהארמון ומגני האורנג'רי. הקסם הזה לא מתפוגג גם אחרי כמה שעות של שהות בגראן קונטרול, ההיפך הוא הנכון. לרגעים כמעט ראינו את מארי אנטואנט, ואז ירדנו בחזרה לרכבת הפרברית והתעוררנו מהחלום, בפריז.

שלכם
שרון