אני זוכרת את עצמי צופה לראשונה בסרט "שוקולד" המבוסס על ספרה של ג׳ואן האריס. מהרגע הראשון הרגשתי שאני רוצה שהסרט הזה ימשך עוד ועוד, התחברתי אליו כל כך, זו׳לייט בינוש המעולה, התסריט שמצליח להעביר את הכח שיש לשוקולד, את האנרגיה שיש בו. עיירה שלמה נפתחת ומתקלפת משכבותיה, רק בזכות השוקולד, השוקולטיירית והשוקולטרי. בחירתה של בינוש מושלמת, היכולת שלה להעביר את החיבור בין וויאן, המייצרת את השוקולד, לחומר הגלם עצמו, התשוקה הגדולה שיש לה, הרצון לשמח אנשים ולהגיע אל האגוזים הקשים ביותר לפיצוח באמצעות החום המתוק הזה, מקסימה לדעתי.

הסרט מדגים בצורה מיוחדת מאוד את החיבור בין אנשים לאוכל, את המניע המשמעותי ביותר של השוקולטייר, הפטיסייר או כל מי שעוסק בייצור קולינרי מתוך תשוקה אמיתית לדבר. השוקולד ממס את כולם, השוקולטרי הופכת למרכז הכפר והאנרגיות הופכות לחיוביות. היום, בתקופה בה רבים מאתנו מחפשים את עצמנו, מחליטים לעשות שינוי בחיים, תרים אחר האיזון בין הכנסה לבין "לעשות את מה שאני אוהב", מקבל הסרט, לדעתי, משמעות נוספת. כמה כוח יש לעשייה שבאה מהמקום הנכון, מתוך  חיבור אמיתי לדרך ולתכנים בהם אנו עוסקים ולא משנה באיזה תחום.

מאז סרטי אוכל ותרבות קולינרית הם אחד התחביבים שלי, את הסרט שוקולד ראיתי פעמים רבות, אבל לא רק אותו, אלא מגוון סרטי אוכל שגורמים ללב שלי להתרכך בכל פעם מחדש. אחד מהם הוא Les Saveurs du Palais ״הטבחית של הנשיא״, סרט המבוסס על סיפורה האמיתי של דניאל מזה-דלפוש שהייתה הטבחית האישית של הנשיא מיטראן. מדובר בסרט שאני יכולה לצפות בו עוד ועוד ובכל פעם אגלה משהו חדש, ניואנס מעניין אחר. בכל פעם אשים לב לשפת הגוף של קתרין פרו המגלמת את הורטנס לבורי, השפית האישית של הנשיא, אתמוגג מהשפה העשירה שלה, מהשאיפה למצוינות ומהרצון שלה להגיע לאנשים דרך האוכל.

בימים אלה עולה לאקרנים בצרפת עוד סרט מהז׳אנר הקולינארי – Délicieux, בתרגום פשוט ״טעים מאוד״ (בעברית תורגם ל״השף הצרפתי״). מדובר בסרט מקסים שראינו בבית הקולנוע ליד הבית שלנו ברובע ה 15 של פריז. הסרט עלה לאקרנים ב 8.9 ואנחנו זכינו לראות אותו כשבוע לפני בהקרנת טרום בכורה בה השתתפו גם השחקנים הראשיים שענו לשאלות הצופים לאחר הסרט ושיתפו באנקדוטות מאחורי הקלעים.

ערב המהפכה הצרפתית, פייר מנסרו, השף המוכשר של הדוקס משאמפור מפוטר על ידי האחרון, אחרי שמגיש בארוחה חגיגית מעדן מיוחד שבאותה התקופה לא מקובל להגיש (לא אעשה לכם ספוילרים). הסצנה הזו, הפותחת את הסרט עוצמתית מאוד ומעבירה בצורה מצמררת את הפערים בין האריסטוקרטיה לפשוטי העם, בין אוכלי המעדנים לבין המשרתים אותם.

מנסרו, אותו מגלם השחקן גרגורי גאדבוואה, חוזר לחיות כאחד האדם ומאבד את התשוקה למטבח, עד שמגיעה אל המקום בו הוא מתגורר לואיז, אישה מסתורית המגולמת על ידי איזבל קארה, המבקשת ממנו שילמד אותה את רזי המטבח. דרכה, חווה מנסרו התאהבות מחודשת במטבח ועובר גם מהפכה בעצמו, כשהופך משף המשרת את המעמד העליון לבעלים של המסעדה הראשונה בצרפת.

מרגש לראות בסרט כיצד אנשים מגיבים בפעם הראשונה לקונספט של מסעדה, הרעיונות שנראים לנו היום כל כך מובנים מאליהם כמו ישיבה זה לצד זה בחלל אכילה אחד, לחם על השולחן, התפריט הראשון ועוד ועוד.

בסיום ההקרנה, במהלך השיחה עם השחקנים, חשפה קארה בפני הקהל כי את ההכנות לסרט עשו היא וגאדבוואה במטבח הרשמי של ״קה ד׳אורסיי״, מטבע לשון בה עושים שימוש לתיאור משכנו של משרד החוץ הצרפתי הנמצא על גדות הסיין ב״קה ד׳אורסיי״. מדובר במבנה מרשים הצמוד ל״אסמבלה נסיונל״ (האסיפה הלאומית) שביקרתי בו במהלך השקת אחד מאירועי הגסטרונומיה הצרפתית הבינלאומיים. קארה סיפרה שהיא וגאדבוואה בילו במטבח של המקום שעות ארוכות כדי ללמוד את התנועות, את המחוות, את שפת המטבח והגדירה את התהליך כמרתק.

אז אם אתם חובבי קולינריה, חובבי צרפת ומעוניינים בקצת פרלינה לנשמה, רוצו לראות את הסרט המתוק הזה שיגרום לכם לרצות להכנס למטבח ולאכול את המנה האסורה. שימו לב, במהלך הסרט משולבות סצנות מרהיבות של טבע דומם דרכן מועברים מסרים מעניינים המתחברים לעלילה, מרהיב!

צפייה מהנה
שרון