טארט דבש מלוח, מקדמיה ופקאן

שכונת רוממה החדשה בחיפה, ערב יום כיפור. מאות אנשים לבושים בלבן צועדים על הכבישים עם ילדיהם הרכובים על האופניים בדרכם לבית הכנסת שבעליה לגבעת אורנים, כשתי דקות הליכה מהמרכז המסחרי שבו בילינו את רוב שעות הפנאי בילדות שלנו. המרכז המסחרי דומם, גם נאש נאש סגור וגם דן הרוקח לא שם, החנות הצבעונית של דודלי שוממה והסופר, אוי הסופר, כמה חיכינו שיגיע מוצאי החג.

כיתות כיתות נאספים הילדים ומחליטים לאן ימשיכו מכאן, לגן השעשועים שבמעלה הגבעה או למרכז חורב לפגישה ליד רנדוו, אירוע השמור רק ל"גדולים". ואז כשהחג נגמר, נשמעות הנקישות המוכרות מקומה 0, הרב מתחיל להקים את הסוכה שלו ואנחנו מתחילים לחשוב מאיזה אתר בנייה ״נביא״ את הקרשים.

חגי תשרי הם החגים האהובים עלי, ההתחדשות הזו מרגשת אותי בכל פעם מחדש. אני זוכרת את עצמי נוסעת בקו 23 לשכונת הדר ועומדת שעות מול דוכן הברכות המנצנצות ברחוב הנביאים, מתלבטת למי אשלח איזו ברכה. כשגדלתי היו אלה עוגות הדבש האישיות שהכנתי לכל אחד מהחברים, כמה אהבתי את הרגעים האלה של לפני החג.

משבים של רוח סתווית ליוו את ההכנות וריחות של בישולים עלו מהבתים, היה משהו בשילוב של השכונה, המרכז המסחרי, יוחאי שצועד מהבית שלו לסופר וקורא לי לרדת, הוויכוחים על היכן תתקיים ארוחת החג, תקופה של היערכות מיוחדת כזו שהריח שלה צרוב בזיכרון שלי עד היום.

בימים האחרונים ניצנים של סתיו כבר מורגשים בפריז, צינת הבוקר נפלאה ובמקומות שונים אפשר כבר לראות עלי שלכת. זה עוד לא ממש הסתיו, אבל אפשר כבר להריח אותו וגם בפריז מזג האוויר הזה הוא הסימן הכי מובהק עבורי לחגי תשרי.

אז החלטתי להכניס קצת אווירת הכנות לחג לצימר(ון) דלאקס ורקחתי טארט שכולו שנה מתוקה עם רגעים פריכים, רגעים רכים, מתוקים ומלוחים. אני אוהבת לאפות את הטארט עד השחמה מלאה, לעתים אפילו עם אגוזים מעט חרוכים, הטעם נפלא והמרקם הפציח שלהם המשתלב עם המלית הרכה נהדר.

חומרים

הכנה