כל טעמי החיים, ארוחת ערב אינטימית עם פייר ארמה

״אנחנו נהיה קבוצה קטנה מאוד של חברים, כ 14 או 15 אנשים שהזמנו לארוחה מיוחדת במקום ייחודי בלב פריז״ מסביר לי פייר ארמה בעודנו משוחחים באירוע השקה של אחד ממותגי הקולינאריה שהתקיים בתחילת חודש ספטמבר בגינה סמויה מן העין במרכז פריז. ״הרעיון הוא ארוחה אינטימית שברונו ורז׳וס ואני יצרנו ביחד בהשראת הספר״ הוא מסביר ומחייך את החיוך הצנוע שלו.

אני זוכרת את עצמי לוחצת על כפתור האינטרקום של MAISON HERMÉ. "זו שרון" אמרתי בקול אסרטיבי כשבלב רעידות של מקרון עם קרום שביר. הדלת נפתחה ונכנסתי אל האטלייה הכי חשוב בעולם הפטיסרי, ממש כמו להיכנס לסטודיו העיצוב של לואי וויטון, דיור או שאנל. הובלתי על ידי אחת העובדות אל קומת היצירה של המאסטרו והמתנתי בהתרגשות מול ספריית ההשראה שלו.

ואז הוא הגיע עם נספחת העיתונות, איש סגור, פנים רציניות, עיניים שקשה לפגוש את מבטן, עונה בקצרה על שאלות, שקט. המפגש הראשון ביני לבין ארמה היה ציון דרך משמעותי מאוד עבורי, זו הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי שבתור זרה שהגיעה לפריז עם צרפתית של בית הספר אליאנס, הצלחתי להגיע למקום החשוב ביותר בעולם הפטיסרי. אחרי הראיון עמו נפתחו בפני דלתות רבות, שהרי אם הטוב ביותר העניק לי ראיון, מי יוכל לסרב, כמו מעין אות סמכות, קיבלתי אישור.

מאז עברו שנים רבות ומים רבים זרמו בסיין. עם השנים ביססתי את קשריי בעולם הפטיסרי בצרפת ובעולם בכלל והיחסים שלי עם ארמה הפכו לקרובים יותר. ארמה עבר גם הוא שינוי גדול, נפתח מאוד לעולם המדיה והרשתות החברתיות, הפך לנגיש יותר ופתוח יותר. אין לי דרך להסביר איך זה קרה ומה מחבר ביננו, אבל אני נוטה לחשוב שזו התשוקה. ארמה קלט אותי, הוא הבין שאני עובדת מהבטן, שאני עושה את מה שאני אוהבת ושאני פועלת מתוך אהבה אמיתית לתחום הזה ולאנשים המניעים אותו. מדי פעם הוא שולח לי הודעות אישיות באינסטגרם, עוקב אחרי היומיום שלנו והכי חשוב, קורא לנו LES AMIES, כלומר חברות שלו.

ולמרות הקרבה היחסית והקשר המיוחד הזה שנבנה עם השנים, התרגשנו מאוד כשארמה ואשתו ואלרי הזמינו אותנו להיות חלק מאותה ארוחת ערב אינטימית לציון יציאת ספרו האוטוביוגרפי שלו – Toutes les saveurs de la vie, סיפור חייו האישיים והמקצועיים של הפיקאסו של עולם הפטיסרי.

״לרגל יציאת האוטוביוגרפיה של פייר ארמה ״כל טעמי החיים״ בהוצאת Buchet-Chastel, הגברת ורה מיכלסקי-הופמן מזמינה אתכם לארוחת ערב ייחודית. פייר ארמה ביחד עם ברונו ורז׳וס יצרו ביחד ארוחה ייחודית שתשחזר את החיים, הנסיעות, היצירות, התשוקות של הפטיסייר.״ נכתב בהזמנה שנשלחה אלינו לצימר(ון) דלקאס בדואר צרפת. בהזמנה נכתבה גם הכתובת בה תתקיים הארוחה ופרטים של ז׳ולייט, אשת הקשר מולה עלינו לאשר את ההזמנה.

״אנחנו מחכים לכן הערב ב 20:30, קוד הכניסה למקום הוא 93837״ כתבה לנו ז׳ולייט כמה שעות לפני הארוחה. ההתרגשות בשיאה, אנחנו מגיעות בשעה המדויקת לכתובת שנמסרה לנו, מקישות את הקוד ודלת הכניסה הכבדה נפתחת. מי שמכיר מעט את פריז יודע שלכל בניין יש קוד כניסה ומאחורי דלת העץ הגדולה חבויים לעתים קסמים של ממש. כמה מטרים של הליכה בתוך חצר פנימית ואנחנו בבית של הגברת ורה מיכלסקי-הופמן.

מיכלסקי-הופמן היא אשת עסקים שוויצרית, נצר למשפחת הופמן, המשפחה העשירה ביותר בשוויץ שבבעלותה חברת ״רוש״ המפורסמת (מחקר, פיתוח וייצור תרופות). כיום מחזיקה מיכלסקי-הופמן בחלק ממניות החברה ובמקביל פעילה בתחום הוצאות הספרים. ברשותה כמה הוצאות בשוויץ, צרפת ופולין ואת האוטוביוגרפיה שלו מוציא ארמה בהוצאה לאור Buchet-Chastel שבבעלותה.

את דלת הבית פותחת לנו בחיוך גדול גברת צעירה וחייכנית, ״נעים מאוד, אני זו׳לייט״ היא מציגה את עצמה ומכניסה אותנו אל אחד החדרים. ״ברוכים הבאים לבית של הגברת מיכלסקי-הופמן״ היא מכריזה ומובילה אותנו אל גינה שנמצאת מאחורי הבית. דמיינו את הסצנה, דלת עץ כבדה ברחוב רגיל שבטוח עברתם בו כשביקרתם בפריז, מובילה אל בית פרטי (אוטל פרטיקולייר) בלב פריז, עם כמה קומות, גינה גדולת מימדים ואפילו בית תפילה עתיק שנרכש עם הבית.

פסיעה קטנה אל תוך הגינה וכבר מושטת אלינו יד עם כוס שמפניה איכותית, אחת מבין רבות שנשתה בערב המיוחד הזה. ארמה ואשתו מחכים בגינה ומקבלים אותנו בחיוכים, חיבוקים ונשיקות צרפתיות למהדרין. האורחים מתקבצים, עיתונאי קולינריה, חברים, אנשים המעורבים בכתיבת הספר וכמובן המארחת עצמה. השף ברונו ורז׳וס מגיח מהמטבח הביתי ומברך את האורחים, מנות קוקטייל קטנות מוגשות על ידי מלצרים, כוסות השמפניה מתמלאות מחדש והאווירה מתחילה להתחמם.

ארמה מרגיש בנוח בין החברים והקולגות המלווים אותו לאורך השנים ואחרי נאום קצר שלו ושל קתרין רויג שכתבה איתו את הספר אנחנו מתבקשים להכנס אל החדרים בהם תוגש הארוחה. ״ברונו סגר את המסעדה שלו היום כדי שנוכל לקיים את הארוחה המיוחדת הזו״ מציין ארמה ומוביל אותנו אל השולחנות. שני שולחנות גדולים ערוכים בשני חדרי אירוח, בהם אוסף עצום של יצירות אמנות מקוריות שמיכלסקי-הופמן אספה במהלך השנים.

ארמה יושב מולנו, לצידנו עיתונאים מהשורה הראשונה, אנחנו טועמות מנות מעולות של אחד השפים המוערכים בפריז ומקנחות בשורה של קינוחים מיוחדים אותם יצרו ארמה ומיקאל מרזולייה, יד ימינו, במיוחד לאירוע. מלצרים עוברים עם בקבוקי יין מהמרתף האישי של המארחת, אחד מהם בן 40 שנה והאווירה נפלאה. אנחנו מרגישות בסרט, רק שאלו החיים האמיתיים ואנחנו מחבקות את הרגעים האלה ונוצרות אותם לנצח.

״מיד תטעמו את טארט הקווטשים של אבא שלי שהמתכון שלו מופיע בספר. הוא תמיד יוצא פחות טוב מזה של אבא״ מסביר ארמה והאורחים מוחאים כפיים. כדור רביעי למשפחה של פטיסיירים ובולנז׳רים מתאר ארמה את הטארט הזה כאחד הקינוחים שהכי אהב בילדות, זה שהותיר בו זיכרון עמוק וזה שהוא תמיד ינסה להכין אבל טעמו אף פעם לא ישתווה לטעמו של הטארט שיצא מתחת ידיו של אביו. 

כמה צניעות ורגישות יש באיש הזה שכבש כל פסגה מתוקה אפשרית ומרגיש עדיין שיש לו לאן לשאוף. ואחרי טארט הילדות הונחו על השולחנות גם מקרונים ושוקולדים, עוד כוסות יין נמזגו ושעת חצות הגיעה. מבושמים מיין של עשרות שנים ומאהבה מתחילים אט אט האורחים להפרד, זמן לצאת אל העולם שמעבר לדלת העץ הכבדה, לרדת אל המטרו ולחזור אל הרחובות הפריזאיים, אל כל הטעמים של החיים.

שלכם
שרון