חג הקרפים עם מגנש פלצ'ינטה של סבתא ארז'י

סבתא ארז'י עומדת במטבח המואר שברחוב הפרטיזנים, היא לא זזה מהמחבת המונחת מעל להבה קטנה. על השולחן הבהיר ניצבת צלחת גדולה מהסרוויס עם הפרח. חתיכת מרגרינה תוססת במחבת ובתנועה הכל כך אופיינית, מוזגת סבתא מצקת של בלילה ריחנית לתוכה. בתנועות מושלמות היא מעגלת את החביתית, או בשפתה הפלצ'ינטה, בתוך המחבת ויוצרת עיגול מושלם. עם פלטה דקה היא מרימה מדי פעם את קצוות החביתית ומציצה, בודקת האם השיזוף בריא או שמא יש צורך בעוד זמן מה.

ואז בהחלטה של רגע אחד היא יודעת, היא פשוט יודעת שזה הרגע הנכון להחליק את החביתית מהמחבת לצלחת מהסרוויס עם הפרח. בתנועות מדודות היא בוזקת אבקת קקאו עלית וסוכר על הפלצ'ינטה החמה וחוזרת על התהליך במשך דקות ארוכות. לאט לאט נבנה לו מגדל של חביתיות עסיסיות כשביניהן קקאו שלאט לאט נמס מחמימות הפלצ'ינטה. ואז מגיע הרגע בו מונחת החביתית האחרונה על שכבת הקקאו המתוקה. יש רגעים בחיים של אושר טהור, רגעים כאלה שנוצרים בלב לאורך השנים ובכל פעם נזכרים בהם בחיוך.

אצלנו במשפחה השם שניתן למגדל הפלצ'ינטה הוא מגנש פלצ'ינטה, אבל לא סתם מגנש, אלא מגנאאאש, כזה שההגייה שלו נמתחת לה בדיוק כמו שאתם מדמיינים סבתא הונגרייה מדברת. עם זאת, השם המקורי של המגדל הוא צ'וסטטוט פלצ'ינטה (CSÚSZTATOTT PALACSINTA), כלומר חביתיות מוחלקות, משום שמחליקים אותן מהמחבת אחת על השנייה. הפלצ'ינטה הם, אם תרצו, הקרפים של ההונגרים ואפשר למלא אותם במילויים מתוקים או מלוחים. כאשר מכינים אותן כחביתיות נפרדות, כמובן שמשזפים אותן משני הצדדים וממלאים בכל דבר אפשרי, עדיף שוקולד 🙂 את המגנש היינו אוכלים בדרך כלל באירועים מיוחדים, או כשסתם היה צריך משהו מנחם.

סבתא ארז'י, אמא של אבא, הייתה אלופת הז'רבו אבל הייתה גם ללא ספק גם אלופת המגנש ובהמשך העבירה את המתכון לאמא ז״ל (התמונה ממחברת המתכונים של אמא שלקחתי איתי לפריז) שהייתה עושה אותו הכי טעים שיש, הכי קרוב לזה של סבתא. הקסם של היצירה הזו הוא גם בפשטות שלה, אבל בעיקר בעובדה שהפלצ'ינטה משתזפים רק בצד אחד והצד השני נשאר רך מאוד וחמים, כך הוא סופג לתוכו את הקקאו והסוכר. השכבות נערמות אחת על השנייה והעובדה כי צד אחד של החביתית נשאר רך, הופכת את המגדל להר של רכות ועסיסיות שקשה לתאר. 

ולמה דווקא היום אני מתכננת להכין את המגנש? משום שהיום חל בצרפת חג הקרפים. במהלך חודש פברואר צרפת מתמלאת בקרפים מתוקים וגם מלוחים, עמוסי כל טוב. החגיגה מתחילה ב 2.2, מועד קיומו של חג השנדלר (Chandeleur) ונמשכת כמעט לאורך כל החודש.

מדובר בחג קתולי בו מציינים הנוצרים את הצגתו של התינוק ישו, 40 יום אחרי לידתו (חג המולד), בבית המקדש. לזכר אירוע זה, נחגג חג השנדלר בו צליינים היו מקיימים תהלוכות עם נרות במהלכן כובדו בקרפים.

אבל לא רק ענייני דת קשורים ביום הזה, החג הדתי מתחבר לאירוע חילוני לגמרי. ה 2 לפברואר מסמל מעין הקדמה לאביב, תקווה לשפע, פיריון. כך, חגגו במקביל חג דתי עם אירוע חילוני. הכנת הקרפים הייתה אירוע משמח וססגוני, מלווה גם באמונות תפלות, כמו הכנת הקרפים תוך כדי החזקת מטבע כסף או זהב.

הקרפ הוא בדרך כלל בצק דקיק העשוי מקמח חיטה או מקמח כוסמת, או אז הוא נקרא בפי הצרפתים גאלט והוא בעיקר מוגש כקרפ מלוח עם מילויים שונים. מדובר במאכל כמעט בסיסי עבור הצרפתים, הרואים בו כארוחה מלאה בליווי סלט ירוק, כשלקינוח כמובן מוגש הקרפ המתוק, העשוי בדרך כלל מקמח חיטה. המקום בו נוגסים הצרפתים בקרפים שלהם, נקרא קרפרי.

סוגים שונים של "קרפים" יש בתרבויות רבות, פנקייק אמריקאי, פנקייק יפני ופלצ'ינטה הונגרית הם מהמפורסמים שבהם. אז לכבוד החג, הנה המתכון המופלא של המגנש של סבתא שמצאתי במחברת המתכונים המצהיבה של אמא. בניגוד לנטייה שלי לדייק על הגרם, את המתכון אני מביאה כמו שהוא, רק את המרגרינה אין סיכוי שאשמר 🙂

מגנש פלצ׳ינטה של סבתא ארז׳י

חומרים 

הכנה 

הרכבה
ועכשיו לקטע החשוב – ישנן שתי טכניקות של הרכבה:
טכניקה ראשונה – את הפלצ'ינטה הראשונה יש להחליק על צלחת שטוחה, כך שהחלק השזוף יהיה כלפי מטה והחלק הרך כלפי מעלה. מיד לאחר החלקת החביתית, בוזקים עליה כף קקאו ושתי כפות סוכר (או 3 כפות מתערובת סוכר וקקאו שהוכנה מראש באותו היחס). וכך חוזרים על התהליך כשאת שאר הפלצ'ינטה יש להפוך מעל הצלחת, כך שהחלק השזוף כלפי מעלה. בין כל חביתית לחביתית בוזקים את הקקאו והסוכר, למעט האחרונה, אותה משאירים חשופה.
טכניקה שנייה – אותו הדבר בדיוק, רק שאת כל החביתיות מחליקים מהמחבת עם החלק השזוף כלפי מטה ורק את החביתית האחרונה הופכים כך שהחלק השזוף כלפי מעלה. זו הטכניקה העדיפה על המשפחה שלנו 🙂