אז מה בעצם אנחנו עושות? או חופשת עבודה בגן עדן Grand-Hôtel du Cap-Ferrat

בנג׳מן מוביל אותנו בחיוך רחב אל החדר שלנו ״אנחנו מתקרבים לחדר הקטן שלכם״ מסתובב אלינו מנהל הקבלה הססגוני וקורץ. הוא ממשיך בצעדים מהירים אל עבר קצה המסדרון של הקומה השנייה במלון Grand-Hôtel du Cap-Ferrat ונעצר ליד חדר 204. ״ברוכות הבאות לסוויטה שלכן מאדאם היינריך״ הוא מכריז בקול של מי שיודע משהו שאנחנו לא יודעות, מחליק את המפתח על המנעול ופותח את הדלת לרווחה. הפה שלי נפער למראה שנגלה לעיניי ואני מתחילה לצעוד פנימה. קאט, לעצור הכל.

הרגע הזה, הרגע הספציפי הזה, הוא תולדה של שנים רבות של עבודה, של השקעה, של קשרים ושל חברויות שבנינו שתינו באהבה ובתשוקה גדולה והפעם החלטנו לקחת אתכם קצת אל מאחורי הקלעים כדי להבין מה בעצם אנחנו עושות? אז בנוסף לסיורים הקולינאריים שאנחנו עורכות בכל יום ובנוסף לכתבות העומק, המתכונים בבלוג והתכנים הנצפים על ידי 648k העוקבים שלנו באינטסגרם מכל העולם, אנחנו מקיימות גם שיתופי פעולה אסטרטגיים.

הכוונה בשיתופי פעולה אסטרטגיים, היא לפרוייקטים שמעניינים אותנו, שמרגשים אותנו ושתורמים לקהילה שלנו מידע והצצה אל עולמות התוכן שלנו – עולם הפטיסרי, השוקולד, המאפים וחומרי הגלם הקשורים לתחום הזה. שיתופי הפעולה האלה הם לא המהות, אלא האמצעי להגיע למקומות שיכולים לתת ערך ועומק לתוכן שאנחנו מייצרות. תקראו שוב את המשפט האחרון, הוא חשוב מאוד לדעתי.

את הביקור שלנו במלון היוקרה גראנד אוטל (Four Seasons) בסן-ז'אן-קאפ-פרה יזמנו בעקבות הקשר הטוב שלנו עם פייר-ז׳אן קינונרו, השף פטייסיר המוכשר של המלון. את קינונרו אנחנו מכירות שנים רבים וצילמנו איתו תכנים רבים בעבר, עת עבד כחלק מבריגדת הפטיסרי של מלון היוקרה GEORGE V (Four Seasons) בפריז ולאחר מכן כשקיבל את משרת השף פטיסייר הנחשקת במלון בורגונדי היוקרתי. 

לפני כשנה עבר קינונרו לדרום צרפת, לטובת עבודה כשף פטיסייר של מלון היוקרה Grand-Hôtel du Cap-Ferrat בכפר הקסום סן-ז'אן-קאפ-פרה, חצי אי ליד ניס. כשפגשנו אותו לפני כחודש וחצי בשלב בחירת הנבחרות האירופאיות לגביע העולם בפטיסרי, רקמנו ביחד את רעיון הביקור ותוך כמה ימים בנינו את הפרויקט ביחד עם מרי קזודומק, אחראית יחסי הציבור והתקשורת של המלון. המטרה – ביקור שלנו במלון לטובת היכרות עם המקום וצילום תכני וידאו של הכנת יצירות של קינונרו במעבדת הפטיסרי של המלון.

כאן המקום לציין שמדובר באחד המלונות היוקרתיים ביותר בצרפת, מגיעים אליו עשירי עולם ובכלל זה שחקנים, מנהיגים וידוענים מתחומים שונים היכולים להרשות לעצמם חופשת חלומות במלון יוקרה השוכן על צוק הצופה אל הים התיכון ומסביבו אחוזות יוקרתיות שהיקרה בהן נמכרה ב 250 מיליון יורו (כך גילה לנו אחד המנהלים במלון).

כשבנג׳מן פותח את דלת החדר אני כבר מוכנה עם הסלולארי ומתעדת את הכניסה לחדר. מדובר בעבודה לכל דבר, אנחנו אמנם בגן עדן אבל יש לנו מחויבויות ומשימות. אני מתחילה לצעוד פנימה, מולי חלונות גדולים הפונים אל הים ומכניסים אל הסוויטה אור חזק ומחמם. במרכז הסלון ניצב שולחן ועליו בקבוק שמפנייה צונן, שתי כוסות שמפנייה, פירות, עוגה קטנה וגם מכתב מצוות המלון. 

אני ממשיכה בסיור המצולם בסוויטה, עוברת מהסלון לחדר השינה בו ניצבת מיטה ענקית בגודל של סטאד-דה-פראנס, לאחר מכן עוברת לחדר הארונות (יש אנשים שמגיעים עם כל הארון שלהם לחודשיים למלון הזה) ומשם לחדר הרחצה הבהיר והכה מואר. בכל הזמן הזה ממוש ממתינה עם בנג׳מן בכניסה לחדר ומחכה לאישור של הצלמת להיכנס לסט 🙂 זהו, המשימה הראשונה בוצעה בהצלחה. בנג׳מן וממוש חוזרים לנשום. אחרי הסבר מקיף על הסוויטה משאיר אותנו בנג׳מן בחדר וחוזר למשימותיו.

אני עוברת לצילומי סטילס ומתעדת את החדר, בינתיים ממוש נכנסת לארון בחזרה וממתינה בחדר הארונות (הומור עצמי זה סופר חשוב). הכל צריך להישאר מסודר ומדויק ורק אחרי שאני מסיימת את סשן הצילומים אפשר להתחיל להתארגן. השמפנייה נפתחת, אנחנו משיקות כוסות מול הים ומתחילות את חופשת העבודה שלנו. בכל רגע בחופשה הזו אנחנו מזכירות לעצמנו שבארבע ידיים בנינו לנו את הדרך לקפ-פרה ואנחנו אומרות תודה על כל הזדמנות כזו שנקרית בדרכנו.

את היום הראשון העברנו בטיול לאורך החופים של קאפ-פרה. ממש מתחת למלון יש ירידה לכיוון המגדלור הגדול המפורסם אותו רואים מהטיילת של ניס השכנה, צעדנו לנו על טיילת מדהימה שבנו על הסלעים, המים הקיפו אותנו מכל כיוון ונשמנו. אחרי התקופה הקשה הזו שכולנו עוברים, בשילוב עם הכאב האישי אחרי מות אמי, היינו זקוקות לזה כל כך. לנשום.

בערב סעדנו במסעדת הוורנדה של המלון, אוכל נפלא וקליל המשלב מטבח צרפתי עם חומרי גלם ים תיכוניים, שמן זית, דגים והרבה ירקות, שונה מאוד מהמטבחים הכבדים המאפיינים את האיזורים ההרריים הקרים של צרפת. את הארוחה חתמנו בקינוחים נפלאים של קינונרו וכאילו לא די בכך, השאיר לנו השף פטיסייר גם קינוח נוסף בסוויטה כדי שלא יחסר.

שיכורות מאוויר הים וממעט שמפנייה (אנחנו לא רגילות לשתות, שמפנייה עולה מהר) נרדמנו לנו על מיטת הסטאד-דה-פראנס שלנו והתעוררנו אל זריחה משכרת כמו שרק דרום צרפת יודעת לספק. את היום פתחתי בריצת בוקר על חצי האי ולאורך המרינה המדהימה, ואחרי ארוחת בוקר נהדרת התחלנו את יום הצילומים במעבדת הפטיסרי של המלון.

את צילומי סרטוני הוידאו עם השף פטיסיירים התחלתי לפני שנים רבות, כשאף אחד עוד לא צילם סרטונים במעבדות הפטיסרי. אינסטגרם הייתה אז אפליקציה ששימשה כפלטפורמה להעלאת תמונות וכמעט שלא פורסמו בה סרטונים. באחד הימים החלטתי לצלם סרטון עם סדריק גרולה, שהיה אז שף פטיסייר כמעט לא מוכר שקיבל את משרת השף פטיסייר במלון לה מוריס. הסרטונים שצילמתי עם גרולה של הלימון המפורסם, אגוז הלוז והקובייה ההונגרית זכו למיליוני צפיות ומשם הכל היסטוריה.

מעבדות הפטיסרי הפכו לבית השני שלנו, ניתן לנו קארט בלאנש להיכנס אליהן ולצלם עם השפים את כל הסודות של יצירת הקינוחים שלהם. הבידול הזה שיצרנו הפך את העשייה שלנו למרתקת ולאורך השנים בנינו רשת של קשרים והיכרויות עם כל השף פטיסיירים, מלונות היוקרה ומעבדות הפטיסרי המובילות בצרפת ומחוצה לה. כמובן שהיום כולם כבר מצלמים סרטונים, אבל יש משמעות ללהיות הראשונות בתחום.

כשאנחנו מצלמות סרטונים עם שפים יש משמעות רבה לרמת המוכנות של השף לצילום. לעתים צילום מתכון אחד יכול לקחת 4-5 שעות כשבסופו של דבר הסרטון שיתפרסם יהיה באורך כדקה אחת בלבד. תחשבו כמה שעות השקעה לטובת סרטון אחד של דקה, שלא לדבר על שעות העריכה לאחר מכן. לעומת זאת, אם השף מוכן יצטמצם הזמן לכשעתיים, בד״כ לא פחות.

הפעם צילמנו עם קינונרו 4 יצירות שונות! כלומר, יום צילומים שלם שהתחיל בבוקר והסתיים בערב. זה נשמע מדליק וכיף וזה באמת נכון, אבל במקביל זה גם מתיש, דורש ריכוז מאוד ממושך, סבלנות רבה מאוד ובעיקר המון תשוקה והבנה של התחום. לעתים בימי צילום יש תקלות, אירועים בלתי מתוכננים וכשלונות, אבל הפעם הכל זרם חלק חלק ובסוף יום הצילומים יצאנו כולנו עייפים אך מרוצים מאוד מהתוצאות.

המשימה הושלמה, עכשיו יגיע החלק של העריכה, שעות של עבודה שלי על כל החומרים כדי ליצור סרטונים קצרים ומעניינים שיגרו את קהל העוקבים הנאמן שלנו ויעניקו לו ערך מוסף, היכרות עם מאחורי הקלעים של עולם הפטיסרי, טכניקות חדשות ורעיונות מקוריים. את התוצאות תוכלו לראות באינסטגרם שלנו, ואם אתם לא עוקבים אחריו, זה הזמן.

למחרת, אחרי ריצת הבוקר, אנחנו מעבירות עוד כמה שעות במלון, נפרדות מכל הצוות שעטף אותנו כאילו היינו אדל ומבטיחות שעוד נשוב. בדרך לשדה התעופה, כשאנחנו חולפות על הטיילת של ניס אנחנו מחייכות ומודות על החיים שבנינו לנו, על הטוב שיש בהם, על הנופים, האנשים, הטעמים והריחות, לפעמים חלומות מתגשמים.

לעוד המלצות על הריביירה הצרפתית כנסו.

ועכשיו לעבודת העריכה 🙂
שלכם
שרון