סנקור ביתי עם פתי בר אמיתי

יום חורפי של שנות ה 90 בשכונת רוממה החדשה בחיפה. אני יורדת אל הרחבה שמתחת לאורן 23 ומושיקו מנאש נאש קורא לי. ״הגיע ארטיק חדש ומיוחד שאת צריכה לראות״ הוא קורץ לי ומחייך את החיוך הדרום אמריקאי שלו. אני מחליקה את הכיסוי של מקרר הארטיקים ושולפת את השוקובו. על העטיפה ציור של ארטיק שוקולד ממנו מבצבצת ליבת שוקולד, החיים עומדים להשתנות.

כשהיינו קטנים היו בסופרמרקט השכונתי שני סוגי גלידה, וניל ושוקולד. הם הגיעו בקרטונים ארוכים מלבניים מהם היינו מנסרים חתיכות ביחד עם הקרטון ומניחים בקערית קטנה. בהמשך הגיעה גם גלידת הפונצ׳ בננה והוניל עם פצפוצי השוקולד. אחד החידושים הגדולים ביותר בסופר הייתה גלידת פנטסיה (עם ״ס״ במקור), מעין עוגת גלידה מהודרת ומתוחכמת יותר מהגלידה הפשוטה בקרטון שכיכבה אצלנו במקפיא במשך שנים.

כמובן שלצד אריזות הגלידה הגדולות היו כמה ארטיקים כמו שוקולד, וניל, בננה, תותי פרוטי וגם קרטיבים בטעמים שונים. והיו גם את חטיפי הגלידה המתוחכמים יותר ביחס לאותה התקופה – הקסטה והסנקור. הקסטה הייתה עגולה (ממש כמו הקסטה הסציליאנית שממנה מגיע השם), מחציתה גלידת וניל ומחציתה גלידת שוקולד וכל העיגול היה מצופה בשכבת שוקולד דקה (אולי צימקאו?). הסנקור, לעומתה, היה בצורת מלבן, מעין כריך של גלידה המורכב משני ביסקוויטים שעוטפים מלבן גלידה שמחציתו גלידת וניל ומחציתו גלידת שוקולד.

חלפו השנים ואל הגלידות של הסופר הצטרפו גלידות מתוחכמות יותר, כשמושיקו מנאש נאש הציב מקרר גלידות מחוץ לחנות. היו לו גביעים קטנים יבשים וגביעים גדולים קראנצ׳יים, מגוון הטעמים היה מצומצם אך גדול יחסית לאותה התקופה ורוטב השוקולד היה דביק ולא ממש הכיל שוקולד. אפשר היה להוסיף כמובן סוכריות צבעוניות זרחניות ולהרגיש לרגע בטיילת של תל אביב רק בלי המטריות מנייר שהיינו מקבלים כשהיינו מבקרים את קרובי המשפחה משיכון ל'.

הגלידות של מושיקו היו נחמה גדולה בשכונת חיים שלנו, בתקופה בה רשתות הגלידות כמעט לא היו קיימות הוא היה זה שהכיר לנו בפעם הראשונה את העולם הזה. ואז הגיע השוקובו, אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול. ״יוחאי, אתה חייב לבוא למושיקו״ חייגתי בטלפון החוגה לאורן 14 והזעקתי את יוחאי לרחבה. ״יש ארטיק חדש עם חבילת שוקולד שלמה בתוכו״ הסברתי בהתרגשות שהוא זוכר עד היום.

השוקובו היה הארטיק הראשון המתוחכם שטעמתי ובתקופה בה לא היה מגוון, הוא נראה לי אז כמו דיור של הגלידות. היום השפע בתחום הגלידות, הארטיקים והקרטיבים הוא בלתי נתפס, גם ברשתות המזון וגם כמובן בגלידריות שנמצאות בכל רחוב בישראל. אבל לפעמים דווקא הפשוט הוא הטעים ביותר, אז כהומאז׳ לילדות הקסומה שלנו הנה סנקור ביתי עם פתי בר אמיתי וגלידה ביתית משני מצרכים ותוספות שבוחרים. אגב, הבנתי שהיום המונחים הפוכים וסנקור הוא קסטה? האירו את עיניי בתגובות.

סנקור ביתי עם פתי בר אמיתי
12-15 יחידות, תלוי בגודל הפתי בר
תבנית מרובעת 24×24

הכנה 
1. גלידה ביתית עם נגיעות שוקולד: מקציפים שמנת לקצפת יציבה. מוסיפים בעדינות את החלב המרוכז, מקפלים קלות עד להטמעות החלב המרוכז בקצפת.
2. יוצקים את הגלידה לתבנית מרופדת בניילון נצמד, משטחים לקבלת ריבוע בגובה אחיד וחלק.
3. מזלפים על הגלידה את שני סוגי השוקולד המומס לסרוגין ובאמצעות סכין או צ׳ופ סטיק יוצרים מראה משויש. מכניסים להקפאה ל 14 שעות לפחות.

הרכבה
4. מוציאים את הגלידה מהמקפיא, מחלצים מהתבנית ומסירים את הניילון הנצמד. חותכים למלבנים בגודל הפתי בר (אצלנו בפריז, 5×6 ס״מ). אם במהלך החיתוך הגלידה מתחילה להתרכך מחזירים שוב להקפאה עד להתייצבות.
5. מצמידים לכל מלבן גלידה פתי בר משני הצדדים, כך שמתקבל סנקור של פעם – מלבן גלידה בין שני ביסקוויטים. מחזירים למקפיא לכמה שעות, עד ששוב הגלידה קפואה לחלוטין.
6. גלסאז׳ שוקולד מריר: על בן מארי ממסים את השוקולד, מסירים ממקור החום ומוסיפים את השמן, מערבבים עד לקבלת גלסאז' חלק.
7. טובלים כל סנקור בגלסאז', אני אוהבת לצפות רק חצי ממנו בשוקולד, מנערים קלות שאריות ומניחים על משטח מרופד בנייר אפייה. מחזירים להקפאה וטורפים כשמתחשק.ֿ