המערה על הסן, פרויקט הענק של JR בפון נף

ביום חמישי האחרון התעוררנו בפריז למחזה מרהיב, נדיר, כזה שקורה פעם בחיים. מערה ענקית הופיעה מעל הסן, כזו שאפשר לראות כמעט מכל מקום, כמו הר שהתרומם לו בתוך הנהר הקסום הזה, מסה סלעית שאי אפשר להפסיק לבהות בה.

ריצת הבוקר שלי הפכה לסט צילומים וכמעט לא שמתי לב שאני כבר אחרי 11 ק״מ של ריצה. לא הפסקתי לצלם את הגוש העצום הזה שנראה בתאורה מסוימת כמו קרחון שנחת בעיר האורות ובתאורה אחרת כמו סלעים ענקיים שצמחו מהגשר. רק יום לפני כן רצתי כאן והגשר היה עטוף בחלקו, עמודי התמך היו מכוסים, אבל הכל היה שטוח ונראה כמו טפט מיוחד שעוטף את הגשר. ופתאום, בין לילה, הרכס עלה לו על פריז.

La Caverne du Pont Neuf, המערה של גשר פון נף, הוא פרויקט חדש וסנסציוני של JR, אחד מאמני הרחוב והצילום המפורסמים ביותר בעולם. JR מפורסם בעיקר בזכות עבודות ענק שמודבקות על מבנים, גשרים, רכבות ואתרים היסטוריים. הסגנון שלו משלב צילום, אמנות רחוב והתערבות במרחב הציבורי, תמיד בקנה מידה עצום ועם מסר חברתי או פילוסופי. בין הפרויקטים הידועים שלו: “Inside Out”, הדיוקן הענק של הילד בגבול מקסיקו–ארה״ב, והעבודות מול האייפל, על הלובר ועל האופרה גרנייה בפריז.

היצירה החדשה של JR נקראת “La Caverne du Pont-Neuf” (מערת פון נף). במסגרת הפרויקט, גשר Pont Neuf, הגשר העתיק ביותר בפריז, הופך בימים אלה למעין מערה מינרלית עצומה. הפרויקט הזה הוא אחד הפרויקטים הגדולים ביותר של האמן והוא קשור קשר ישיר לאומנים Christo ו-Jeanne-Claude שלפני 40 שנה (1985) יצרו את העבודה האגדית The Pont Neuf Wrapped, שבה עטפו את הגשר בבד מוזהב. זו הייתה אחת מעבודות האמנות הציבוריות החשובות במאה ה-20, והיא שינתה את הדרך שבה ערים מתייחסות לאמנות זמנית במרחב הציבורי.

כריסטו וז׳אן-קלוד ידועים בפרויקטים העצומים שלהם במסגרתם הם עוטפים מונומנטים או שטחים ענקיים בבדים. בין הפרויקטים המפורסמים שלהם – כיסוי בניין הרייכסטאג בברלין, הצבת אלפי שמשיות כחולות ביפן ובקליפורניה, הצבה של אלפי שערים כתומים עם יריעות בד כתומות בסנטרל פארק בניו יורק ועוד. בשנת 2021 התממש אחד הפרויקטים המרתקים ביותר של הזוג, עטיפת שער הניצחון בבדי ענק כסופים-כחולים ובחבלים שכיסו אותו בצורה מדויקת ושמרו על קווי המתאר שלו. על הפרויקט המרהיב הזה תוכלו לקרוא כאן.

הפרויקט של JR נוצר כמחווה ישירה לציון 40 שנה לעבודה ההיא, אפילו קרן כריסטו וז׳אן-קלוד מעורבת בפרויקט החדש. אבל JR לא מנסה לשחזר את כריסטו, אלא להגיב אליו. כריסטו עטף את הגשר כדי להסתיר אותו ולחשוף אותו מחדש דרך הבד; JR קובר אותו בתוך מערה סלעית כדי לגרום לאנשים לחוות אותו מחדש כמרחב מסתורי וטבעי. הוא גם קושר את העבודה ל”משל המערה” של אפלטון ולטענה שהמסכים והטלפונים שלנו הם המערות המודרניות.

במקום לעטוף את הגשר בבד חלק, כמו שעשה כריסטו, JR יוצר אשליה של צוק אבן ענקי שמקיף את הגשר כך שהוא כמעט נעלם בתוכו. המבנה הוא מתקן מתנפח עצום באורך כ־120 מטר ובגובה של עד 18 מטר, שנראה כמו סלע גיר טבעי, ממש בלון אדריכלי עצום בתחפושת של סלע. המבקרים יכולים להיכנס פנימה ולעבור בתוך מערה חשוכה עם סאונד ועבודות מציאות רבודה.

בפרויקט של JR משל המערה של אפלטון מקבל טוויסט עכשווי, אנחנו נכנסים למערה אמיתית בלב פריז, חשוכה ומנותקת מהעולם, אבל אז שולפים דווקא שם את הטלפון. דרך AR נפתחת עוד שכבה של מציאות דיגיטלית, משתנה.

הפרדוקס הוא שדווקא הכלי שמרחיק אותנו מהעולם בחיי היום־יום (הסמארטפון), הוא גם זה שמגלה לנו פה עוד רובד של המציאות. במקום ״לצאת מהמערה” כדי להבין משהו, אנחנו מגלים שהמציאות עצמה בנויה משכבות ואנחנו פשוט מחליפים ביניהן בלחיצה על מסך.

על הפרויקט עובד JR כבר כמה שנים, אבל ההקמה שלו, בה מעורבים כ־800 אנשי צוות, התחילה ממש לפני כמה ימים. את המערה אפשר לראות כבר מבוקר יום חמישי מבחוץ, היא הפכה למונומנט נוסף בעיר האורות והיא משנה את הנוף הפריזאי לחלוטין. אירוע היסטורי שגורם לעיר האורות להראות אחרת לכמה שבועות.

הפרויקט עצמו (המעבר במערה) צפוי להיפתח לקהל הרחב ב־6.6.26 (הלילה הלבן של פריז) עד ה־28.6.26. עדכון: לאור סערה עם רוחות עזות וברד שפקדה את פריז ב 2.6 נפגע חלק מהמיצב ותאריך הפתיחה נדחה, המערה נפתחה למעבר ב 15.6 עד ה 28.6 (תאריך הסגירה המקורי). כיאה למוצגים כאלה בעיר האורות, המעבר במערה יהיה חינמי ויהיה נגיש לקהל הרחב 24/7. 

פרויקט מהסוג הזה מושך אליו מיליוני סקרנים מכל העולם, כך שאם אתם מתכננים להגיע לגשר ולעבור בתוך המערה קחו בחשבון שצפויים עומסים ותידרש סבלנות רבה כדי להגיע למערה עצמה. הצרפתים (וגם אני) מוכנים לעמוד בתור שעות ארוכות כדי לצפות במיצב כל כך מיוחד שמתקיים פעם בחיים. כמו כן ניתן להעריך שקצב הכניסה של האנשים למערה יהיה איטי, צריך לשלוט בכמויות האנשים שנכנסים אליה ולדאוג לבטיחות ולחוויה המיוחדת שהמעבר בה אמור לייצר. בקיצור, סבלנות 🙂

הכניסה למערה תהיה חד־כיוונית, מדרום לצפון, מהגדה השמאלית אל הגדה הימנית, ואין דרך לחזור אחורה. אולי זה חלק מהקסם – להיכנס, להיעלם לרגע בתוך האבן המדומיינת, ולצאת בצד השני קצת אחרת. וכשאתם מגיחים חזרה אל האור של פריז, אל תמהרו להמשיך, ממש מול היציאה מחכה לכם שעת התה המשובחת של השף פטיסייר מקסים פרדריק והצוות שלו במתחם ה-LV DREAM. זה בדיוק הרגע לעצור, לנשום, ולהבין ששילוב כזה של אמנות עכשווית, עיר שלא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש ופטיסרי נהדרת קורה רק כאן.

שלכם
שרון